מערכת שבתון"מתבססת אצלי ההרגשה כי קיימת אצל אנשים בציונות הדתית, התכחשות או חוסר מודעות, לאמונה הקדומה שהתורה אינה יצירת אנוש, כי אם צו אלוקי", אומר הרב דניאל שילה בתגובה לכתבה- קיצור תולדות החרד"לים שפורסמה בשבתון פרשת ויחי. תגובה ממי שמכיר מקרוב את החרד"לים ורואה עצמו חלק מהם
הרב דניאל שילה, קדומים
מרב לרנר מראיינת את יאיר שלג בגיליון "שבתון" של פרשת ויחי, אודות מחקרו על ה"חרדלות". כמי שרואה עצמו כאחד מנשואי המחקר, אבקש להציג מבטים נוספים.
הצטרפתי לבני עקיבא בכיתה ה' בשנת תש"ט. המטען הדתי שלנו, הן הרעיוני והן ההלכתי, היה דל ביותר. ריקודי בנים ובנות היו חלק ניכר מהבילוי בסניף, ולא ראינו בכך כל קושי. זה היה דבר תמים. המדריכים כיוונו אותנו ללכת לישיבה בכפר הרא"ה. גילינו שהריקודים הללו אסורים על פי הלכה. הרבנים לא התייחסו לנושא אז, בבחינת "דבר שאינו נשמע". כשהמשכנו ל"כרם ביבנה" גילינו גם את חובת כיסוי הראש לנשים, דבר שלא היה מצוי כמעט בקרב אימותינו. המשכנו להיות חברים בבני עקיבא, אך שאלת הריקודים לא ירדה מסדר היום, והיו ויכוחים על כך כל העת. מי שמחויב להלכות ברורות, לא אמור להיקרא בכינויי גנאי.
מה שנכתב אודות המחקר המדובר, עדיין מסתיר את שורש עוצמת הוויכוח. והוא :שאלת מקור הסמכות. נושא זה לוקה בחוסר שקיפות. חוששים לדבר עליו. ממפגשים ודיונים בהם לקחתי חלק לאורך עשרות שנים, מתבססת אצלי ההרגשה כי קיימת אצל אנשים בציונות הדתית, התכחשות או חוסר מודעות, לאמונה הקדומה שהתורה אינה יצירת אנוש, כי אם צו אלוקי. אלה רואים עצמם רשאים לשקול, אם מה שנראה בעיניהם כערכים אוניברסליים ליברליים עדיפים על הצו התורני או לא. מצווה כמו ברכת כוהנים, שעושיה יורשים את הזכאות לכך, מנוגדת לערכים הליברליים. האם תבוא דרישה שהם ייבחרו מחדש כל שנה?
לפני עשרות שנים בא הדבר לידי ביטוי בנושאי המדינה והשרות הצבאי. הצטרפתי לבני עקיבא בשנת תש"י . הייתה אווירה כללית של חובת ההתיישבות והגנת הארץ. היה ברור שמתגייסים לנח"ל, כדי לקיים שניהם. אולם, הייתה זו שחיה עם הזרם הכללי. לא שמעתי בבני עקיבא את המושג "מלחמת מצוה". בספר שיצא במלאת חמישים שנה לבני עקיבא, מוזכר לראשונה המושג "מצוות יישוב ארץ ישראל", רק בשנת תשכ"ח. שאלתי על כך את אחד מעורכי הספר, והוא השיב לי שאין דבר כזה בכלל, ושזוהי המצאה של הרב צבי יהודה..
אחרי מלחמת ששת הימים, רווח גם במחוזותינו הרעיון של "שלום תמורת שטחים". הייתי חבר צעיר בהנהלת המפד"ל. טענתי שם שאין לנו זכות על ארץ ישראל כי אם חובה כלפיה, והייתי בעיני רבים שם כמצחק. היום הרעיון הזה קנה שביתה בלבבות רבים והוא מצוי בשיח. הוא מצוי בקרב רוב מתיישבי יש"ע. זו השפעתם של אנשים כרב לוינגר וחנן פורת, תלמידי הרב צבי יהודה זצ"ל.
בינתיים לימד אותנו גם הרב סולובייצ'יק זצ"ל, "שריבונות יהודית בארץ ישראל היא מיסודות של ירושה וישיבה" (חמש דרשות). יום העצמאות, אפוא, אינו רק יום הודיה על מתנה שקיבלנו, אלא יום ייסודה של מצות יישוב ארץ ישראל בכלל. הדרישה להחלת ריבונות יהודית על כל הארץ, היא לפיכך דרישה הלכתית. דמות ידועה מקרב ה"ליברלים" האשימה אותנו פעם ב"הכפפת ההלכה לפוליטיקה". אנו החרדל"ים מאמינים שהפוליטיקה צריכה להיות מודרכת על ידי ההלכה, במקום שהדבר אפשרי.
אין כל סתירה בין דבקות בהלכה לבין "חיים מציאותיים". אנו מוצאים גברים ונשים העוסקים במיגון מקצועות האקדמיה, מרפואה ועד משפטים ועד מחשבים ואשר על פי אורח חייהם היה שלג מגדיר אותם כחרד"ל. גם בצבא יש קצינים כאלה. קראנו שבעיזבונו של הדר גולדין הי"ד וישיבנו לקבר ישראל, נמצא חיבור על ה"מסילת ישרים" לרמח"ל, ספר השראה לחרד"ליות.
המכונים "חרדלי"ם", מבקשים לראות בתורה את מקור האידיאות. "על ידי הרעיונות של התשובה, דעותיה והרגשותיה, כל המחשבות, הרעיונות והדעות, הרצונות וההרגשות, מתהפכים ושבים להיקבע בעצם תכונתם בתוכן הקדש הא-לוהי". הרב קוק ('אורות התשובה'). מזה שנים התבקשתי מדי פעם להרצות בבני עקיבא על רעיון תורה ועבודה. המקורות עליהם מסתמכת הרצאתי, הינם תורניים, גם בנושא ה"עבודה". נראה לי שראשוני האידיאולוגים שלנו , האדמו"ר החלוץ, ושמואל חיים לנדאו, אף הם יצאו ממקורות תורה.
ולעוד ענין: כולנו גדלנו אז בערים הגדולות בבתי ספר נפרדים לבנים ולבנות. גם בתיכון המבוקש צייטלין בתל אביב, היו כיתות נפרדות. הלימוד המעורב התקיים רק במקומות שמספר הילדים הכתיב זאת. לא ברור לי מדוע היום העירוב כה נחשב להכרחי, עד שכל המבקש להישאר במתכונת הקודמת זוכה לכינוי גנאי.
כדאי להוסיף, שה"חרדליות" איננה מונעת מהנוהגים על פיה, מלחדור לתחומים שלומדי ישיבות לא נראו בה בהמוניהם מקודם. כך למשל פריצה לתקשורת האלקטרונית, על ידי אוניית ערוץ 7, בית ספר לקולנוע על ידי ישיבת 'תורת החיים', הליכה מסודרת ללימודים אקדמאיים בהדרכת הרב אליעזר מלמד.
לי עצמי נראה שאנשי הר המור הרחיקו בשמירת הצניעות, אולם הם נוהגים כך בכל תחום. כך הם אוסרים על הלומדים אצלם לעלות להר הבית, על אף העובדה שרבנים חשובים התירו זאת.
ועוד כדאי להזכיר. קנאות לאידיאלים אינם רק שלהם. כאשר חשבו אנשי הקיבוץ שהוא חזות הכל, הם מנעו מבניהם ומן המתחנכים אצלם לגשת לבחינות הבגרות. כך היה גם בקיבוץ הדתי. הם חששו שמי שבידו תעודת בגרות, ילך לאקדמיה ולא ישוב לקיבוץ. ישנם היום אנשים בסביבות גיל השמונים, שאין בידם תעודה זו. אני זוכר גם שמדריך בבני עקיבא אמר לנו שהתנועה מתנגדת להליכת אנשים לסמינרים, מפני שכך לא יגיעו לקיבוץ.
ניתן לומר שהחרד"לים לא נחונו בסובלנות, אולם גם למתנגדיהם יש מה לשפר בתחום זה.
