וקסמים בידם

הגעתם של זקני מואב וזקני מדין במשלחת רשמית אל בלעם, היא אחת הנקודות החשובות בפתיחת הפרשה. המתואר שם הוא שזקני מדין הגיעו מצויידים, "וקסמים בידם" (במדבר כב, ז), בעוד ידיהם של חכמי מואב אינן מתוארות. חכמינו נדרשו לשאלה מה טיבם של אותם קסמים שנטלו חכמי מדין עימם.
התרגומים מתארים כמה אפשרויות. יש המפרשים שהם נטלו עימם ספרי קוסמות, ויש המפרשים שנטלו עימם שכר קוסמות. יש מן הפרשנים שהסבירו שהם הביאו עימם מיני קסמים בכדי שבלעם לא יוכל להתחמק ולטעון שאין בידיו את הכלים הנחוצים למימוש המזימה, ויש שהסבירו שחכמי מדין עשו ניחוש קסום, שמטרתו לבדוק האם שליחותם תעלה יפה. כשראו שבלעם דוחה אותם בקש, הבינו שאין לסמוך עליו והשתמטו משליחותם (ואכן צדקו), וכך נותרו רק זקני מואב.
מכל מקום, אין בנמצא תיאור מפורט די הצורך של מה טיב אותם קסמים, ומקום הניחו לדמיון להתגדר בו.
בבואנו לאתר את משמעות הקסם במקרא ניתן לראות תופעה מאוחרת יותר, ששייכת לתרבות שונה בתכלית מזו של מדין. כך מצאנו ביחזקאל כא, כו שמלך בבל השתמש בשיטה של קסמים בכדי להחליט האם לתקוף את ירושלים (כפי שאכן עשה, ובשל כך אנו מציינים בימים אלו את הבקעת חומר העיר על ידיו) או את רבת עמון. ככלל, התנ"ך תוקף פעמים רבות את הקסמים כשווא וכזב, ועדיין אנו מבקשים לדעת – מהו אותו כזב שהביאו לבלעם, ששכנע אותו לצאת (או לא) למלך מואב.
יתכן שתחילת כיוון פרשני ניתן למצוא בדברי בעלי התוספות, בפירוש הדר זקנים המלוקט מדבריהם, בפירושם על "קוסם הקסמים" שדינו מוות בתורה (דברים יח, י):
"איזה קוסם אלו בני אדם האוחזים מקל או רצועה או שאר דבר ומודדין בהם, ורואים אם ילכו או לא ילכו, אם יצליחו או לא יצליחו. דבר אחר, יש בני אדם כשיוצאים לדרך לוקחין קסמין מעץ ומקלפין אותן מצד אחד, ומצד אחר מניחין את הקליפה. ולוקח הקיסם וזורקו לארץ – אם הקליפה למעלה זהו איש, ואח"כ זורק קיסם אחרת, אם מחשוף הלבן למעלה אומר זהו אשה. ואומר – הרי תחילה איש ואח"כ אשה זהו סימן טוב, והולך לדרכו. ואם תחלה נמצא מחשוף הלבן לעיל ואח"כ הקליפה למעלה אומ' אשה ואח"כ איש – אין זו סימן טוב, וחוזר בו. ואם נמצא משניהם הקליפה למעלה או משניהם מחשוף הלבן למעלה הרי איש אחר איש או אשה אחר אשה ודרכו בינונית. ועדיין עושין כן בארץ אישקלאוו"ינאה, ועל שם הקסמין נקרא קוסם קסמים".
הארץ המסתורית עליה מדובר קשורה בשבט בלטי, בעל שורשים טבטוניים, המכונה סקלאביאנים, שחי באזור ליטא של ימינו עד למאה ה-13 למניינם, על גדות נהר המֶמֶל. אחת המשמעויות של שם השבט הזה גזורה מהמילה skalwa, שמשמעה בשפתם אכן – קיסם!
נהר הממל עשוי להיות מוכר לאלה שמתמצאים בתרבות הגרמנית, שכן הופמן פון פאלרסלבן, מחבר ההמנון הגרמני "שירם של הגרמנים" מציין אותו כגבול המזרחי של האימפריה הגרמנית. כך בבית הראשון של שירו, שנתפס בעיני רבים, ובצדק, כהולם את מגמות ההתרחבות המוגזמות של גרמניה לאורך הדורות: "גרמניה, גרמניה, מעל הכל, מעל כל דבר בעולם, כל עוד באחווה תמיד נדבק, יחדיו להגנתה. מהמאס ועד לממל, מהאטש ועד לבלט, גרמניה, גרמניה מעל הכל,
מעל כל דבר בעולם!". הגבולות המתוארים כוללים את פולין, חלק מהארצות הבלטיות, חלקים מצרפת, הולנד ובלגיה, איטליה ודנמרק. אין תיאור יאה מזה לפסיכוזה הנוראית והאלימה, הפטישיזם של "אנחנו מעל כל דבר בעולם", לא מבחינה אינטלקטואלית ותרבותית, אלא שלטון פיסי אלים (חשוב לציין שבאמצע המאה ה-19, כאשר מלים אלו נכתבו, השטחים הללו כבר היו בריבונות של מדינות אחרות!). כך מתחברים קסמי מדין עם קסמי השבטים הטבטוניים והאלימות הכוחנית של כל אלה שחשו עצמם מאויימים מעם ישראל ומנוכחותו הרוחנית והתרבותית, כמו גם הפיסית.
בשפת ימינו היינו מכנים את הפרקטיקה המתוארת כהטלת מטבע, אלא שכאן מדובר בייחוס של כוחות אפלים וגדולים של גורל, שיש לאל ידם, לכאורה, לתת סימנים חזקים ומשמעותיים להמשך ולהצלחת הדרך. כל מי שמתמצא הן בתרבות של הלבנט והן בתרבות הטבטונית לומד עד כמה כוחות אופל של גורל, עוצמה, ולא מוסריות ועדינות רוחנית, הם השליטים. לא לחינם ההערצה הגדולה של המימדים, העוצמה של הטבע ושל הכשפים סינוורה את עיני תרבויות אלה והובילה אותם, יחד עם חלקים גדולים מהעולם, לעבר פי פחת. הקסמים הם תמיד, במקרא ובמציאות, נחלת השליטים העוצמתיים. כאן אין מדובר על מאגיה עממית זולה ופשוטה. כאן מדובר על מי שהקסם, הכוח בידיו, ולכן שומה על הכל להיות כפופים אליו.
אף בשירה הניבלונגית, האפוס המכונן של התרבות הגרמנית, שנטלה את כל ה"ערכים" של אותה תרבות קדומה ונטול עכבות, שהערך העליון שלה הוא נאמנות עיוורת לכוח ולנושאי הכוח, אנו מוצאים את הקסמים כאמצעי שליטה רב מעלה (הטבעת הקסומה, במוקד יצירתו הגדולה של ריכרד וואגנר; בלמונג, החרב הקסומה שלה שמות רבים בגרסאות השונות של היצירות הללו גם היא משמשת מוטיב מרכזי של כח, ועוד).
יתכן שהקסמים שבאמצעותם מנסים זקני מדין לשכנע את בלעם אינם אלא סמלי תרבות של מורשת כוחנית. הם מבקשים להזכיר לבלעם שחובתו להצטרף ליוזמה של ביעור הכמיהות המוסריות של ישראל. מישהו חייב להשיב את ה"צדק" על כנו, ולהשאיר את העוצמה של בלק כשלטת. המזימה המתבשלת היא שיתוף פעולה של הקסמים, כוחות האופל, עם הכוח המעשי של בלעם, למען סילוק האויב והפולש שמשתמש בכלים אחרים, של יושר וצדק אמיתיים, של חמלה ואהבה.
לפיכך, יש להבין גם את הודאתו של בלעם בכשלון מסעו ברוח זו (במדבר כג, כג): "כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב וְלֹא קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל כָּעֵת יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וּלְיִשְׂרָאֵל מַה פָּעַל אֵ-ל". לא רק שישראל אינם כפופים למזלות ולכוכבים, אלא ששלטונם של עריצים שפועלים מכוח אי אלו מאגיות וקסמים שבידיהם – אין להם אחיזה בישראל. הם אינם מעלים ואינם מורידים מאומה.
(בלק תשסג)