אישה אחת מקבלת תורה כמו עם שלם

בתחילת מדרש רות-רבה מופיעה דרשה ארוכה, המחברת בין תהלים נ: ז, לבין רות א א. בדרך, היא מתחברת למתן-תורה:

"ר' יוחנן פתח: שמעה עמי ואדברה ישראל ואעידה בך, אלקים אלקיך אנכי (תהלים נ: ז) […] ר' יודן בר' סימון אמר, לשעבר היו קרויין (כ"ש) ישראל כשאר כל האומות, סבתא… ורעמא וסבתכא (דהי"א א: ט), מכאן ואילך אין נקראין אלא עמי, 'שמעה עמי ואדברה'. מאין זכיתם שתקראו עמי? מ'ואדברה', ממה שדברתם לפני בסיני ואמרתם, 'כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע'. […] שרי אומות העולם עתידים לקטרג לפני ולומר, רבון העולמים, אלו עובדין ע"ז, ואלו עובדין ע"ז, אלו גילו עריות, ואלו גילו עריות, אלו שפכו דמים, ואלו שפכו דמים. אלו יורדין לגיהנם, ואלו [אין] יורדין לגיהנם? אותה שעה סנגורן של ישראל משתתק […] אמר לו הקב"ה, נשתתקת ואין אתה מלמד סניגוריא על בני, חייך שאני מדבר בצדקה ומושיע את בני. באי זו צדקה?

[…] חד אמר בצדקה שעשיתם את עולמי על שקבלתם את תורתי, שאלו לא קבלתם את תורתי הייתי מחזיר את העולם לתהו ובהו […] וחד אמר, בצדקה שעשיתם עם עצמיכם על שקבלתם את תורתי, שאלולא כן הייתי מכלה אתכם מן העולם".

כמה דברים עולים ביחס לקבלת התורה של ישראל:

הבחירה האקטיבית של ישראל לקבל על עצמם את התורה, היא שמבדילה אותם משאר כל האומות.

קבלת התורה הזו נעשית באמצעות דיבור, והיא שיוצרת את שינוי הסטטוס שלהם. יש המקטרגים עליהם וטוענים שאינם שונים משאר האומות. השינוי הזה מהווה צדקה – גם כלפי עצמם וגם כלפי העולם כולו.

ממש כך, מתוארת גם קבלת התורה של רות, במקרא ובמדרש:

רות מצהירה בדיבורה על נכונותה לקבל תורה ומצוות, ובכך בא לידי ביטוי תהליך הגיור, שינוי הסטטוס שלה: "עמך עמי ואלוקייך אלוקי". יש המקטרגים על רות, ואינם רואים הבדל בינה לבין שאר "אומות העולם", ומכנים אותה בזלזול "נערה מואבייה". קבלת רות את התורה והצטרפותה לחמותה, מתוארת במקרא במונחים של צדקה וחסד: "וַיַּעַן בֹּעַז וַיֹּאמֶר לָהּ הֻגֵּד הֻגַּד לִי כֹּל אֲשֶׁר עָשִׂית אֶת חֲמוֹתֵךְ […] יְשַׁלֵּם ה' פָּעֳלֵךְ וּתְהִי מַשְׂכֻּרְתֵּךְ שְׁלֵמָה מֵעִם ה' אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בָּאת לַחֲסוֹת תַּחַת כְּנָפָיו" (רות ב) " […] וּפָרַשְׂתָּ כְנָפֶךָ עַל אֲמָתְךָ כִּי גֹאֵל אָתָּה […] וַיֹּאמֶר בְּרוּכָה אַתְּ לַה' בִּתִּי הֵיטַבְתְּ חַסְדֵּךְ הָאַחֲרוֹן מִן הָרִאשׁוֹן…" (רות ג).

אישה אחת, עניה ונוכריה, יכולה לקבל על עצמה תורה בעוצמה ובהשפעה מקבילה לזו של עם ישראל כולו. גם אנחנו יכולים.

(במדבר שבועות תשפ"א)