מערכת שבתוןהרב אריה שטרן
במסכת אבות בפרק חמישי הנלמד בשבת הקרובה, אנו מוצאים את זכרון ירושלים והמקדש בשתי משניות, פעם אחת מסופר על הניסים שארעו לאבותינו בבית המקדש, ובפעם השניה מובאת התפילה של יהודה בן תימא: "יהי רצון מלפניך שיבנה בית המקדש במהרה בימנו נתן חלקנו בתורתך".
נראה שחכמי המשנה באים ללמדנו את שני היסודות עליהם עומדת ירושלים עיר הקודש. מצד אחד יש במקום קדושה טבעית עוד מימי האבות, עקדת יצחק וחלום יעקב וזו קדושה שמובטח לנו שלא תתבטל לעולם, שאפילו בזמן החורבן לא זזה שכינה מן הכותל המערבי.
מצד שני, כדי שנזכה לקיים את הקדושה הזו בידינו עלינו לעשות מעשה כשהכוונה אינה רק למעשה של בנין בתים וגשרים מפוארים שעם כל חשיבותם לא עליהם תהא תפארתנו, כי אם למעשה בדברים שבקדושה. לשם כך צריך שתעמוד לנגד עינינו תמיד ההגדרה של הפייטן אשר קרא לעיר בשם "מקדש מלך עיר מלוכה".
האימרה הזו מלמדת אותנו שאין קדושה בלי מלוכה אבל גם שאין מלוכה בלי קדושה וזו יכולה להתקיים ע"י הבלטת החלקים של כולם בתורה, של כולם יחד ושל כל אחד ואחד לחוד.
אכן, כשאנו עומדים לפני יום ירושלים צריך לומר שעיקר התוכן שלו אינו בזכרון המלחמה של ששת הימים, שבודאי היתה מלחמת ישועה שעלינו להודות ולהלל על ההצלה הגדולה שזכינו לה. אולם לדעתנו, לזכרון כל המלחמות של דורנו, מלחמת השחרור, מלחמת יום הכיפורים ומלחמת ששת הימים די לנו ביום אחד ביום העצמאות, אז אנו מציינים את הקמת המדינה, במסגרתה זכינו לעצמאות מדינית ולהקמה של צבא מפואר, ומצווים אנו להודות לה' שהוא הנותן לנו את היכולת והכח לעמוד כנגד כל האויבים הקמים עלינו. על כך אנו חוגגים ביום העצמאות ומודים לה' על כל הטוב אשר גמלנו. אולם, אם יש הצדקה להוספת יום חגיגי לכבוד ירושלים הרי זה בודאי במטרה להקדיש תשומת לב לייחודה של ירושלים עליה נאמר: "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים".
נראה שלא בכדי קרוב יום העצמאות לפסח ואילו יום ירושלים קרוב לחג השבועות. אולי לומר שכמו פסח שבו הונח היסוד לחירות הלאומית כך ביום העצמאות הונח היסוד בדור שלנו לעצמאות מדינית.
ובהמשך: כמו שבחג מתן תורה הוטבע החותם הרוחני של העם היוצא ממצרים כך ביום ירושלים של דורנו קיבלנו דחיפה ותזכורת שחובה עלינו לא לשבת רק על זרי הדפנה וליהנות מהדברים שזכינו להם אלא לעשות מעשים של קדושה בירושלים וממנה בכל הארץ.
בשמה של ירושלים נמצאת המילה "שלמות" וזו ניתנת להשגה על ידי המימוש של שני היסודות גם יחד, קדושה ומלכות. וכאשר מתקיים השילוב הנפלא הזה ירושלים מקרינה את האווירה הזו לכל העם אשר בכל הארץ.
מכאן מירושלים רואים איך הכל מרומם ומקודש, משל למי שעומד על ההר ורואה את כל אשר מתחתיו.
כך אנו קוראים בתנ"ך על הנביא ישעיהו שעמד בבית המקדש ואמר: "מלא כל הארץ כבודו" כלומר שדווקא מן המקום המקודש ניתן לראות איך הקדושה מקרינה ומשפיעה על מלוא כל הארץ.
נקודה נוספת וחשובה המאפיינת את ירושלים היא הנקודה המודגשת על פי הירושלמי במסכת חגיגה שדורש את הנאמר על העיר שחוברה לה יחדיו, ומפרש שירושלים הכל חברים אצלה.
אמנם מלכתחילה נאמרו שם הדברים לעניין הלכות טומאה וטהרה. אולם יש להם את המשמעות הכללית והיא שירושלים במהותה יכולה להביא לאחדות אמתית. מכאן אנו לומדים על כוחה הגדול של העיר שעיני כולם נשואות אליה, ומבינים מדוע ירושלים לא נתחלקה לשבטים.
על רקע כל מה שנאמר נחזור על הפסוק בתהילים: "שאלו שלום ירושלים" ונלמד ממנו שיש ענין לשאול בעניינה של ירושלים, ולדרוש בשלומה.
בפסוק הזה פותח הרמב"ם את ההלכות שעוסקות בהלכות המקדש, ומבואר שבא להדגיש שעיקר ענינה של העיר ירושלים הוא בבנין המקדש, זו מצוה המוטלת עלינו. ולואי שנזכה בעז"ה לקיימה מתוך אחדות ושלום פנימי.
(במדבר תשעט)
