הרב אברהם רזניקוב (רב המרכז הרפואי איכילוב, תל אביב)בפרשת חוקת מספרת התורה על מות מרים וסילוק הבאר (במדבר כ' א'). חז"ל ראו קשר בין התלונות לפטירת המנהיגים, מרים בקדֵש, ואהרון בהֹֹר ההר, שבזכותם היו לישראל במדבר מים לשתות והגנה של ענני הכבוד. בפטירת שניהם נסתלקו הבאר והעננים (ע"פ תענית ט' ע"א). הבאר, עמוד הענן והמן מציינים את שלושת הצרכים הבסיסיים של עם ההולך במדבר. מים, ביטחון ואוכל. הנצי"ב ביאר שתחושת הבלבול של העם נבעה מהשינוי הכללי במעבר מהנהגה על-טבעית, שבה היו מורגלים, להנהגה טבעית עם חוסר הוודאות המלווה אותה (העמק דבר, כ' א').
המים מהווים מרכיב חיוני ביותר בחיינו. בחיים המודרניים האדם תלוי לחלוטין ברשות הציבורית שתדאג לספק לו מים לשתייה ולצרכים נוספים. הדיון ההלכתי בשאלת אספקת מים בשבת קשור להגדרת מושגי פיקוח-נפש וספק פיקוח-נפש, התלויים מהעדר אספקת המים. פוסקים מובהקים, ובראשם הרב שאול ישראלי זצ"ל, קבעו שככל שהשאלה היא ציבורית וממלכתית יותר, כן גדולה זיקתה לפיקוח נפש. קביעה זו כוחה יפה גם לנושא אספקת מים לאוכלוסייה.
אחת הסוגיות הרלבנטית לענייננו, עוסקת בחשיבות המים גם מעבר לצרכי שתיה, ודנה במקור מים ציבורי שאיננו מספיק לכל הצרכים, מי קודם לנצלם. "מעיין של בני העיר, חייהן וחיי אחרים – חייהן קודמין לחיי אחרים. בהמתם ובהמת אחרים – בהמתם קודמת לבהמת אחרים. כביסתן וכביסת אחרים – כביסתן קודמת לכביסת אחרים. חיי אחרים וכביסתן – חיי אחרים קודמין לכביסתן. רבי יוסי אומר: כביסתן קודמת לחיי אחרים" (נדרים דף פ' ע"ב). לדעתו רבי יוסי, בעל המים יעדיף את כביסתו על פני צימאונם של אחרים, ובגמרא מוסבר "לכלוך בבגד מביא לשעמום (= שגעון)". בתשובת המהרש"ם העיר שאין הכרח לפרש שרבי יוסי מתיר כביסה, לעומת חיי אחרים, רק משום שמדובר בצער הגוף, ניתן לפרש שהכביסה כשלעצמה נחשבת 'חיי נפש', ובלעדיה האדם מסתכן ממש בנפשו, ולא רק מצטער 'עד מוות' (ח"ב סי' ר"י). הרמב"ם פסק כרבי יוסי ודלא כרבנן. בירושלמי מוסבר שטעמו של ר' יוסי משום שגם כביסה מגודרת כחיי נפש (שביעית פ"ח ה"ה). האדמו"ר מקלויזנבורג חידש שההזדקקות לכביסה, לדעת ר' יוסי, כמוה כ'חיי נפש', ולא כצער בלבד. מרבית הפוסקים לא התירו לחלל שבת באיסורי תורה משום צער בלבד, לפיכך, אי אפשר לומר שמדובר בפיקוח נפש מובהק, כל זמן שאין 'חולה לפנינו' הסובל מחוסר מים.
(חוקת תשפ)
