האם בסיפורים שבפרשיות התורה יש גם מסר לדורות? כבר על בריאת העולם הביא רש"י את דרשתו של רבי יצחק המסביר שהדברים נכתבו לתת תשובה לטענת האומות כנגד זכותנו על ארץ ישראל. ועל ספר בראשית כולו אמרו חז"ל: "מעשי אבות סימן לבנים", שסיפורי האבות נכתבו ללמד אותנו איך לנהל את חיינו בעתיד. על ספר שמות שהוא "ספר הגלות והגאולה ממנה", אמר הנביא מיכה [ז,ט]: "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות". המלמד אותנו שכל מה שאירע לאבותינו בגאולת מצרים יחזור על עצמו גם בגאולה העתידה, כך גם בסיפורי ספר שמות יש אמירה לדורות.
האם גם בסיפורי אבותינו במדבר יש אמירה לדורות? כבר בברית בין הבתרים שירטט לנו הקב"ה את מסלול גאולתו של העם היהודי: "גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה, וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי… ודור רביעי ישובו הנה (לא"י)", ופירוט המסלול מהגלות לישראל חוזר על עצמו גם בהתגלות למשה בסנה, שם הקב"ה מתווה למשה את מסלול גאולתו של העם: "וארד להצילו מיד מצרים ולהעלותו מן הארץ ההיא (מצרים) אל ארץ טובה ורחבה (א"י) אל ארץ זבת חלב ודבש אל מקום הכנעני והחתי והאמורי והפריזי והחוי והיבוסי".
סיפורי המדבר מלמדים אותנו שמסלול הגאולה ממצרים לארץ ישראל לא היה סוגה בשושנים. ללא הרף נעשו ניסיונות לשבש או לעכב את המסלול הזה, ע"י אומות העולם וגם ע"י עם ישראל. שבוע אחר צאתם ממצרים מתחרט פרעה ומנסה עם חילו להחזיר את ישראל למצרים וסופם שהם טובעים בים. לאחר שהתגברו על המצרים בא עמלק להילחם עם ישראל ברפידים, וגם הם הוכו לבסוף לפי חרב. סמוך לכניסתם של ישראל לארץ מנסים סיחון מלך האמורי ועוג מלך הבשן להילחם בישראל, וגם הם ניגפו ונוצחו. גם ניסיון בלק ובלעם לקלל את ישראל ולגרשו מן הארץ נכשל. כל ניסיונות הגויים לא צלחו. אך במקביל אנו רואים שגם בעם ישראל לא הכל הולך למישרים, גם בעם ישראל קמו מפעם לפעם חלקים נרגנים שפועלים לשבש את מסלול הגאולה, וכאן דווקא הניסיון שלהם עושה פירות, ומסלול הגאולה משתבש ומתעכב. הדוגמא הבולטת לכך היא חטא המרגלים, שאילו לא מאסו ישראל בארץ חמדה ולא הוציאו דיבת הארץ רעה היו נכנסים לארץ בזמן קצר.
סיפורי המדבר מלמדים אותנו שלא הניסיונות של אומות העולם הם שיעכבו או ישבשו את מסלול הגאולה של עם ישראל. רק המחדלים וההתנהלות מהבית פנימה יכולים לעשות זאת.
סיפורי המדבר מלמדים אותנו שהאיום האמתי על תהליך הגאולה אינו מאיומי הגויים אלא דווקא ממחדלי האיוולת של חלקים מבני ישראל, כמו חטא המרגלים, וכך היו פני הדברים גם בבית שני, ששם לא האיום של המן או אנטיוכוס הביא לחורבן עמנו, אלא דווקא שנאת החנם שהייתה במחנה ישראל, היא שהביאה לאובדן הריבונות, לחורבן הבית ולגלות ישראל מארצו. תופעה זו חוזרת על עצמה גם בתקופתנו. בתש"ח הוקמה מדינת ישראל, ובתשכ"ז חזרנו אל מרחביה של הארץ, ומאז ועד עתה מדינות ערב מנסות לבטל את עצמאותנו, אם במלחמת השחרור, בששת הימים או במלחמת יום הכיפורים ועוד מלחמות שנסתיימו בתבוסתם. אם קיימת סכנה לעתידה של ארץ ישראל בימינו היא לא מאומות העולם המנסים ולא יכולים, אלא מהמאמץ הבלתי נלאה של קצרי רוח מתוכנו לפגוע בזכותנו על ארצנו, ואנו תפילה כי לא יטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזוב.
ויש בכך מסר לתקופתנו שהסכנה האמיתית להמשך תהליך גאולתנו היא לא מהאויבים הישמעאלים מבקשי נפשנו אלא דווקא מאחינו בני ישראל ככתוב: "מהרסיך ומחריביך ממך יצאו".
(במדבר תשפ)
לקח סיפורי המדבר
השארת תגובה