פסח, יום העצמאות, ל"ג בעומר, יום ירושלים, שבועות, כל חגי הגאולה הנצחיים של עם ישראל נחוגים בין פסח לעצרת על סרגל ספירת העומר. הסדר שלהם כיאסטי (= מבנה קונצנטרי, מבנה מצטלב). פסח מקביל לשבועות, יום העצמאות מקביל ליום ירושלים. ל"ג בעומר-החג הסודי, בתווך, משמש כחג של נקודת מפנה.
פסח הוא החג בו נוצרנו כלאום. אל היסוד הלאומי התחבר (כתרכובת שאינה ניתנת לפירוק) היסוד המכונה דתי בעצרת. למעשה, לעצרת, אין תאריך עצמאי משלו והוא תלוי בתאריך של פסח. היסוד החשוב, הראשוני, הוא היסוד הלאומי. היסוד הדתי הוא החומר המקשה המתיך את שני היסודות לכדי מהות אחת שאינה ניתנת לפירוק. דת ולאום הם שני פאזות או שני ביטויים של אותה מהות הקרויה עם ישראל.
באנאלוגיה, בתוך הלולאה הפנימית קיים יחס דומה בין יום העצמאות לבין יום ירושלים. ביום העצמאות זכינו ליסוד הלאומי וביום ירושלים ליסוד הדתי. ביום ירושלים הם הותכו זה בזה כמו בעצרת. הצנחנים (לאום) בכו ליד הכותל (דת). יום העצמאות חיכה בסבלנות לבן זוגו יום ירושלים עד למלחמת ששת הימים.
היסוד הלאומי קודם והכרחי כבסיס ליסוד הדתי. תחילה יוצאים ממצרים, ממלאים את צורכי הגוף (מים, בשר ומן) ולאחר מכן מקבלים את התורה. החוזה עם האבות נכרת על היסוד הלאומי, התורה לא הוזכרה בו. יום העצמאות חייב לקדום ליום ירושלים. לפני בניין בית המקדש בב"א, יש להקים מדינה, צבא, ואת כל המסגרות הפוליטיות הלאומיות והבין לאומיות. 'המשיח יבא על חמור' במשמעות של גאולה שתינשא על יסוד החומריות. גם להקים את בית המקדש ולתחזקו כראוי צריך מהנדסים טובים. היסוד הלאומי הכרחי מדאורייתא ומדרבנן. כל הפולמוסים מאז הקמת המדינה עוסקים ביחס הנכון והראוי בין שני היסודות.
בל"ג בעומר, החג המתווך, שבו חל המפנה, קיים אותו סדר ובאותו יחס. קשת וחיצים (לאום), מדורות (לאום) ורשב"י ומירון (דת). הרוח הלאומית של עמנו בחרה ביסודות אלו כמנהגים המשקפים באופן מדויק את היחס בין חגי הגאולה.
כבר מופיע בכתבי הגר"א זצ"ל כי על אף שימי העומר הם ימי דין, שניים מהם הם ימים 'מסוגלים' לגאולה. כ' בעומר (ה' באייר) ומ"ב בעומר (כ"ז באייר). כל תאריכי אייר מקבלים גושפנקא מקראית כשמבטאים אותם על סרגל העומר שהוא מדאורייתא.
(במדבר תשעט)
לאום לפני דת
השארת תגובה