הרב אליעזר חיים שנוולד (ראש ישיבת ההסדר 'מאיר הראל' מודיעין)חטא המרגלים הוא אחד האירועים הטראומטיים שהשפיע דרמטית על ההיסטוריה של עם ישראל. בשעתו, הוא גרם לעיכוב של דור בכניסה לארץ, וכתוצאה ממנו דור שלם של יוצאי מצרים מת במדבר. בלילה של חזרת המרגלים היתה "בכיה של חינם" במקום שמחה חגיגית על בשורת הכניסה לארץ, שהפכה "בכיה לדורות" (תענית כט א). 'חטא המרגלים' פצע את הקשר התודעתי הראשוני, הפשוט שבין העם לארצו והותיר בו צלקת שמחייבת איחוי. הוא חוזר ונעור כאשר עולות על הפרק סוגיות מדיניות ובטחוניות המבקשות הכרעה. כדי ללמוד מנסיון כשלון העבר, יש לחזור ולהתעמק בפרשה זו שבתורה על אינספור היבטיה. בשבועות האחרונים מתנהל ויכוח על 'תוכנית המאה' של טרמפ ומורכבותה ואנו מבקשים להאיר צד אחד במורכבות הדיון לאור הפרשה.
בדיווח המודיעיני של המרגלים היו שני סעיפים ומסקנה אחת. בסעיף ה'קרקע והתשתיות' הם דיווחו על טוב הארץ: "ויראום את פרי הארץ, וגו'. ויאמרו: באנו אל הארץ אשר שלחתנו וגם זבת חלב ודבש היא וזה פריה" (במדבר יג כו-כז). בסעיף ה'אוייב' דיווחו על עוצמתו הצבאית וביצוריו: "אפס כי עז העם היושב בארץ והערים בצורות גדולות מאד וגם ילידי הענק ראינו שם" (פס' כח). ובשני לא היה רק דיווח אלא גם 'הערכה' שחרגה מיעודם: 'אפס כי עז העם' – שהיא מורה על דבר אפס ונמנע מן האדם, שאי אפשר בשום ענין" (רמב"ן שם), שלהערכתם הכיבוש הוא בלתי אפשרי.
נחלקו המפרשים: לרש"י הסעיף הראשון היה דיווח אמת כחלק מהמניפולציה שבסעיף השני: "כל דבר שקר שאין אומרים בו קצת אמת בתחילתו אין מתקיים בסופו" (רש"י שם פס' כז). אולם לרמב"ן שני הסעיפים היו דיווח אמת: "ובכל זה אמרו אמת והשיבו על מה שנצטוו" (רמב"ן שם). חטאם היה ב'הערכה' הפסקנית שהמשימה בלתי אפשרית: "אבל רשעם במלת 'אפס' וכו'" (שם).
לרמב"ן ניתן לומר שהיתה מורכבות ודילמה בין שני הסעיפים: בראשון הצגת טוב הארץ ופירותיה, התגשמות החלום וההבטחה האלוקית להגיע לארץ זבת חלב ודבש, ומדוע כדאי להילחם ולכבוש את הארץ. ובשני, הצגת העוצמה הצבאית של יושבי הארץ ומדוע מסוכן עד בלתי אפשרי לכבוש אותה! לרמב"ן זוהי תמונה אמיתית למציאות מורכבת ומאתגרת. דווקא במצב כזה היו אמורים להיצמד לחזון ולא להתבלבל. וזו היתה תגובת כלב: "ויהס כלב את העם אל משה ויאמר: עלה נעלה וירשנו אתה כי יכול נוכל לה!" (פס' ל). אין התעלמות ממורכבות המצב, אולם כשיש מצפן ערכי וחזון, המורכבות אינה מניעה מנטרלת אלא אתגר שיש להתמודד אתו בהצלחה!
ה'היסטוריה חוזרת'. שלא כבכל אומה וארצה, בכל צמתי ההסטוריה הארץ ישראלית היו מורכבויות ודילמות. "קשר הקדש של ישראל עם ארצו הקדושה אינו דומה לקשר טבעי, שכל עם ולשון מתקשר על ידו אל ארצו" (עו"ר ח"א רג). "שלש מתנות טובות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל, ('ואומות העולם מתאוין להם', גי' המכילתא), וכולן לא נתנן אלא על – ידי יסורין. אלו הן: תורה וארץ ישראל והעולם הבא" (ברכות ה א). מורכבות של 'מתנה' שמתקבלת ב'יסורין'! היסורין אינם רק ייסורי הגוף אלא גם ייסורי הנפש ושלוות הדעת בדילמות ובמורכבויות של ירושת הארץ וישובה.
החלת הריבונות הישראלית על יישובי יהודה שומרון והבקעה בחסות המעצמה האמריקאית היא אירוע רב משמעות, ואבן דרך משמעותית בקשר של עם ישראל לארצו ערש מולדתו. אולם אם היא מותנית בהסכמה, ולו במילים בלבד, להקמת מדינה פלשתינאית, היא לא באה בחשבון. האם נכון לקבל אותה ולזכות בריבונות, כבתוכנית החלוקה ב-47, בהנחה שאין סיכוי שהפלשתינאים אי פעם יסכימו לה? ומה יהיה אם כן?! ומי לידינו יתקע שהסכמה זו לא תנוצל בעתיד למהלכים חד צדדיים, ביוזמות פנימיות או בלחצים בינ"ל מבחוץ? והאם בגלל חששות אלה כדאי לוותר על ההישג של החלת הריבונות המוכרת ע"י ארה"ב?
דילמה קשה ומורכבת! גם כאן המצפן הערכי והחזון של ירושת הארץ ארוך הטווח צריך להנחות אותנו.
