הרב אליעזר חיים שנוולד (ראש ישיבת ההסדר 'מאיר הראל' מודיעין)פרשת בלק ובלעם והחטא עם בנות מואב מלווים אותנו גם בפרשיות פנחס ומטות. בקריאת התורה מידי שנה אנחנו משמרים את הזיכרון הקולקטיבי שלנו ביחס למזימה של בלעם ובלק עם בנות מואב והשלכותיה הטראומטיות גם אלפי שנים אחרי שאירעה, כשאר האירועים המכוננים מהעבר הרחוק שלנו, ושל דמויות מפתח בהיסטוריה שאנו שוקדים על זכרונם.
בפרשתנו פנחס זוכה לציון לשבח מאת הקב"ה על אופן התנהלותו במשבר עם בנות מואב (במדבר כה יא). כגמול על כך הוא זוכה לברית ולמעמד 'כהונת עולם' נצחית. בפרספקטיבה היסטורית אכן זכה פנחס שמסירותו תונצח לדורות והכוהנים הגדולים ייצאו מזרעו: "ברית כהונת עולם – כל כוהנים גדולים שהיו במקדש אפילו בתחילת בית שני היו מפנחס" (חזקוני שם פס' יג, ובא"ע שם).
בהפטרה של פרשת בלק אנו קוראים את דברי הנביא מיכה על החובה לזכור אירוע זה לדורות: "עמי זכור נא מה יעץ בלק מלך מואב ומה ענה אתו בלעם בן בעור מן השטים עד הגלגל, למען דעת צדקות ד'" (מיכה ו ה). לזכור את שאירע ואת ההשגחה האלקית ששמרה על עם ישראל מפני הקללות של בלעם. מפאת חשיבות זיכרונה: "ביקשו לקבוע פרשת בלק בקריאת שמע, ומפני מה לא קבעוה? משום טורח צבור!" (ברכות יב ב). אמנם נקבע שלא לומר אותה מידי יום משום 'טרחא דצבורא', אולם יש ללמוד מעצם הכוונה להזכירה, שיש בפרשה יסודות כלליים ועקרוניים שראוי שנזכירם לעצמנו מידי יום. ואכן אנחנו מזכירים אותה במידת מה באמירת "מה טובו" בכל בוקר, ויש מעדות המזרח הכוללים את זכירתה ב'עשר זכירות' שמידי יום. הזיכרון של האירוע הספציפי נכלל בחובת שימור הזיכרון של האירועים המרכזיים המכוננים בתולדותינו: "בכמה סידורים יש לאחר התפילה רשימה של פסוקים שנקראים 'זכירות'. ברוך השם, לא חסר לנו זיכרון. אנו זוכרים! יש לנו כשרון וחיוב של זכירה. זכירה היא גבורת הכישרון, הכוחות הרוחניים ואף הפסיכופיסיולוגיים. שכחה היא חולשה. בספרים יש ביטוי מיוחד: שכחה היא סטרא אחרא, טומאה. לפעמים אדם שוכח את עצמו. עלינו לזכור מי אנחנו, 'מה אנו, מה חיינו', וכו'" (שיחות הרצי"ה בהעלותך תשל"ז). כח הזיכרון של האירועים המכוננים של האומה, וזיכרון של הייעוד הלאומי הם ממרכיבי העוצמה הלאומיים. התורה מדגישה פעמים רבות את "זכירת יציאת מצרים", כשורש הקיום הרוחני והלאומי של עם ישראל, שורש שמקרין לעתיד. שכן אם נזכור מניין באנו נדע לאן אנו הולכים! ונחתור לכך בכל מאודנו. כמאמר אחד מקדמוננו: "בזכירה סוד הגאולה"!
דווקא בעידן המודרני יש חשיבות לשימור הזיכרון הקולקטיבי של אירועים מכוננים ומעשיהן של דמויות מפתח לאורך ההיסטוריה. מהעבר הרחוק וגם מהקרוב.
התקשורת המודרנית יוצרת היצף של מידע המעמיס על הזיכרון. הדרמות התקשורתיות האמיתיות והמדומות שמזינות את זמן השידור התקשורתי מידי יום ושעה גורמות לקיצור טווח הזיכרון הציבורי. בבחינת "צרות אחרונות משכחות את הראשונות" (ברכות יג א). קיצור הזכרון הציבורי פועל לשני הכיוונים. שכחת אלה שפעלו לטובת הציבור ולא זוכים להוקרה הראויה להם, ושכחת אלה שכשלו וסרחו וגרמו נזק לציבור. גם אם מדובר על אירועים מהעבר הקרוב שבעומס המידע הם נשכחים. לעיתים יש למאן דהוא אינטרס שבעטיו הוא מבקש לשלוף מ'תהום הנשייה' אירועים מהעבר, ולעיתים תוך כדי שיכתוב העבר, על פי צרכיו. ומאידך גיסא יש לא מעט גופים ואנשים שבונים על הזיכרון קצר הטווח של הציבור. אירועים שהם היו שמחים שהציבור ישכח, אולם לטובתו של הציבור כדאי שהוא יזכור ולא ישכח את פועלם ומעשיהם. ואם לרגע פרח הדבר מזכרונו כדאי שיהיו כאלה שיזכירו לו.
(פנחס תשעט)
