הרב אליעזר חיים שנוולד (ראש ישיבת ההסדר 'מאיר הראל' מודיעין)התיאור המפורט בפרשה של התנהלות בלעם באה ללמדנו על עקרונות הבחירה החופשית וכח הרצון האנושי, גם כשהם מנוגדים, כביכול, לרצון של הקב"ה, או כאשר האדם מנסה להערים עליו. "מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים – בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו. מן התורה, דכתיב (בבלעם): "לא תלך עמהם", וכתיב: "קום לך אתם" וכו' (מכות י ב). הפרשה גם מסמנת את גבולות הבחירה, ואת מערכת ה'איתותים' האלקיים למי שעובר את הגבול, בטרם פורענות.
הכתוב מתאר את רצונו העז של בלעם ללכת עם שליחי בלק גם כאשר היה יכול להבין שהקב"ה אינו רוצה בכך "… ללמדך שהיה שמח בפורענות של ישראל כמותם" (תנחומא בלק ח). בהשכמתו המוקדמת, ובחבישת האתון בעצמו, בא לידי ביטוי רצונו העז לקלל את עם ישראל.
משיצא לדרך, הקב"ה 'מאותת' לו באמצעות המלאך, ובאופן מגחיך, שדרכו וכוונותיו אינם רצויים.
ה'איתות' הראשון: התייצבות מלאך ד' מולו עם חרבו, שגורמת לאתון לסטות מן הדרך. ניתן לראות בכך 'איתות' של הקב"ה לבלעם, שהוא סוטה מהדרך הראויה. אולם בלעם, שלהוט כל כך ללכת, מתעלם מה'איתות', תולה את הסטייה בבהמתו, וממשיך בדרכו.
ה'איתות' השני: במעבר צר במשעול הכרמים. התייצבות מלאך ד' שם גורמת לאתון להיצמד לגדר הדרך, וללחוץ את רגלו. כאן ה'איתות' עולה דרגה ונועד להמחיש לבלעם שהדרך בו בחר ללכת תגבה ממנו מחיר כואב. למרות זאת בלעם ממשיך להתעלם מה'איתותים', תולה את הדבר בבהמתו, מכה אותה, ובוחר להמשיך בדרכו.
האיתות השלישי: במעבר צר בדרך שבו המלאך חוסם את דרכו לחלוטין, הגורם לבהמה לרבוץ במקומה. ה'איתות' עולה דרגה נוספת, ונועד להמחיש לבלעם שעליו לעצור בטרם פורענות, ו'לחשב מסלול מחדש'. למרות זאת בלעם ממשיך להתעלם מה'איתותים' ומצירוף המקרים, הוא תולה את הדבר בבהמה ומכה אותה במקלו. או אז המלאך מתגלה אליו, וחושף את המשמעות של שלושת ה'איתותים' למפרע.
אמנם בלעם מקבל על עצמו להתנהל עפ"י צו ד', אולם בסתר ליבו הוא מקווה שיצליח לממש את רצונו ולמצוא את הפירצה ולקלל את עם ישראל, ובדרך שהוא רצה לילך הוליכו אותו.
אנו מבקשים ללמוד מכאן על יסוד הבחירה האנושית, שהיא הבסיס שעליו מושתתת ההתנהגות האנושית. על עצם האפשרות לבחור, על כוחה הגדול של הבחירה וכח הרצון, ועל התחושות המתעוררות בנפש האדם כתוצאה מהבחירה. "רשות לכל אדם נתונה אם רצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק הרשות בידו, ואם רצה להטות עצמו לדרך רעה ולהיות רשע הרשות בידו, הוא שכתוב בתורה: 'הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע', כלומר הן מין זה של אדם היה יחיד בעולם ואין מין שני דומה לו בזה העניין, שיהא הוא מעצמו בדעתו ובמחשבתו יודע הטוב והרע, ועושה כל מה שהוא חפץ, ואין מי שיעכב בידו מלעשות הטוב או הרע" (רמב"ם תשובה ה א). כח הבחירה מבדיל את האדם מכל שאר הברואים. אמנם יש גורמים רבים שעשויים להשפיע על בחירותיו, פנימיים וחיצוניים. הרגלים, חולשות ויצרים, שמטים את האדם לבחור בדרך מסויימת או לחצים חברתיים, אופנות וטרנדים שמשפיעים באופן דומה. אולם אחרי הכל, הבחירה נתונה בידי האדם.
הבחירה יוצרת דילמות. לעיתים אין מדובר בבחירה בין שתי אפשרויות קוטביות של טוב ורע משתלם או לא משתלם, אלא בין הטוב לטוב יותר, או בין הגרוע לגרוע יותר. הדילמות יוצרות קושי לבחור. ולעיתים גם לחיבוטי נפש, שעלולים להתמשך זמן רב. יש שהאדם מבקש להקל על עצמו את הקושי שבבחירה, ולהטיל את הבחירה על אחרים. על סמכות שתקבע לו במה לבחור.
בבחירה האנושית גלום כח רב. האדם שבוחר יכול להניע בבחירתו וברצונו מהלכים גדולים וקשים, שלעיתים קשה להבין כיצד הוא מצליח לעשות כן.
עצם העובדה שהאדם בוחר את דרכו, או בוחר לעשות דבר מה, מתוך בחירה חופשית ורצון עצמי, ולא מתוך הכרח של מסגרת חיצונית, גורמת לו תחושות של שייכות וקשר לדבר שאותו בחר: "אין אדם לומד תורה אלא ממקום שלבו חפץ שנאמר (תהלים א, ב): 'כי אם בתורת ד' חפצו" (ע"ז יט א).
(בלק תשעז)
