הרב אברהם רזניקוב (רב המרכז הרפואי איכילוב, תל אביב)היהדות אוסרת על עיסוק בכישוף ובמאגיה. שימוש בכוחות מיסטיים מטאפיזיים כדי לכופף את המציאות, פסול. חכמינו פירשו את המילה "כשפים" כמי שמתארת את מהותם, "אמר רבי יוחנן: למה נקרא שמן כשפים – שמכחישין פמליא של מעלה" (סנהדרין ס"ז ב'), מנסים לפעול ולכפוף עולמות עליונים. האמונה היהודית רואה בכוחות אלו ובפנייה אליהם סכנה לאדם, לחברה ולעולם, על כן הרחיקה מהם; "ודברים האלו כולן דברי שקר וכזב הן והם שהטעו בהן עובדי כוכבים הקדמונים לגויי הארצות כדי שינהגו אחריהן, ואין ראוי לישראל שהם חכמים מחוכמים להמשך בהבלים אלו ולא להעלות על לב שיש תועלת בהן, שנאמר כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל…" (רמב"ם עבודת כוכבים י"א ט"ז). גישת הרמב"ם נחרצת מאוד. כל מה שלא נבדק והוכח, אסור בשימוש. "כל דבר שיש בו משום רפואה אין בו משום דרכי האמורי, רצונם בזה שכל מה שיגזורו העיון הטבעי מותר וזולתו אסור…ואל יקשה עליך מה שהתירו לצאת בביצת החרגול ובמסמר מן הצלוב ובשן השועל, כי הדברים ההם בזמן ההוא היו חושבים שהוציא אותם הניסיון…כי מה שנתאמת ניסיונו, אף על פי שלא יגזרהו ההיקש הטבעי מותר לעשותו, מפני שהוא רפואה" (רמב"ם מורה נבוכים ג' ל"ז). ההיגיון, והניסיון, אלו שני הקריטריונים היחידים. "ביצת החרגול" ו"מסמר הצלוב", המופיעים בחז"ל כתרופה שימושית, הוכיחו את עצמם כיעילים, גם אם אין פשר הגיוני או הוכחה אמפירית לאותה תועלת. הניסיון הוכיח את תועלתם, ועל כן הותר השימוש בהם.
כיום רבים מעדיפים להשתמש בשם רפואה משלימה במקום השם רפואה אלטרנטיבית. זאת כיון שהשם "רפואה משלימה" מבטא את התפיסה המערבית, שלפיה הטיפולים המוצעים אינם באים להיות אלטרנטיבה לרפואה הקונבנציונאלית, אלא להוסיף לה ולהשלים אותה.
קיימת גישה נוספת ושונה מזו של הרמב"ם ביחס לשימוש בתרופות שלא הוכחה תועלתן המדעית. גישה זו מגובה ברשימת תרופות שמובאות בחז"ל ושלא הוכחו אמפירית, "ביצת החרגול", "שן השועל", "מסמר הצלוב" , ו"סלע שעל הצינית", שמשמעותו קשירת מטבע על פצע מתחת לכף הרגל, וכן לחש שהיה נאמר על מי שנתקע עצם בגרונו, הן מקצת דוגמאות לטיפולים משוללי היגיון. גישה זו מקורה בבית מדרשם של הרמב"ן והרשב"א, "ואני שואל כמסתפק בדברי הרב ז"ל (הרמב"ם) מהו הדבר שיקראהו הרב ז"ל שיגזרהו העיון הטבעי, אם מה שיגזרהו עיון חכמים שחיברו ספרים בטבע כאריסטו וגאלינוס וחבריהם שחיברו ספרים בטבע הסמים והמסעדים המועילים לפי עיונם וכל מה שלא השיג עיונם הוא בכלל איסור דרכי האמורי…כי באמת הדברים הפועלים בסגולה, אין פעולתם בפלא מהם אלא בטבע מסוגל, רצונו לומר, טבע שלא ישיגהו עיון החכמים (שו"ת הרשב"א ח"א תי"ג, וכן הרמב"ן בספר תורת האדם שער הסכנה). גישה זו טוענת כי לא כל מה שלא השיג עיונם של הרופאים יש לדחותו.
מחלוקת זו בין הרמב"ם לבין הרמב"ן ביחסם לשימוש באותן רפואות, מקובל לתלות בהגדרת הציווי "תמים תהיה עם ד' אלוקיך" (דברים י"ח י"ג). האם התמימות עליה הפסוק מצווה הינה דרישה המיוחסת רק לאמונה בד', ואין בלתה? כלומר, התמים הוא מי שביחס לבוראו אינו מבקש לוגיקה והוכחה צרופה, ואילו ביחס לשאר דברים בודק ומברר אמתותם על פי כללי ההיגיון ובאמצעים אמפיריים, שזו גישת הרמב"ם, או שמא כוונת פסוק "תמים תהיה עם ה' אלוקיך" זה ביחס לגילוי עתידות "התהלך עמו בתמימות ותצפה לו, ולא תחקור אחר העתידות, אלא כל מה שיבוא עליך קבל בתמימות ואז תהיה עמו ולחלקו"(רש"י דברים י"ח י"ג). לפירוש זה אין כל איסור להשתמש בדברים שלא עמדו במבחן הניסיון וההיגיון הצרופים.
ר' שלמה לוריא הכריע במחלוקת זו שעיקרה כרמב"ם, שרק במקרה של חולה שיש בו סכנה, "פקוח נפש", ניתן להקל ולסמוך על דעת החולקים שאף הרמב"ם עצמו התיר במקרים מסוימים לפנות אליהם "…אבל בעניין אחר כגון סתם חולה ואין בו סכנה לא אוכל למצא היתר כלל. דברי שלמה לוריא" (שם), כשמדובר בחולה שאין בו סכנה אין היתר. על כן נראה שאין להשתמש במינוח "רפואה אלטרנטיבית" – חלופית, אלא "רפואה משלימה", שאינה מהווה אלטרנטיבה לרפואה הקונבנציונאלית, אלא מוסיפה ומשלימה אותה בתחומים מסוימים.
(בלק תשעז)
