הרב אליעזר חיים שנוולד (ראש ישיבת ההסדר 'מאיר הראל' מודיעין)המשברים הקשים של 'המתאוננים' ו'קברות התאווה' מאתגרים את מנהיגותו היחידנית של משה. בעיצומו של המשבר פונה משה רבנו לקב"ה: "… למה הרעות לעבדך?! ולמה לא מצאתי חן בעיניך, לשום את משא כל העם הזה עלי?!" (במדבר יא יא). "למה הרעות לעבדך – לשלחני בעל כרחי להוציא העם הזה ממצרים. ולמה לא מצאתי חן בעיניך. כשאמרתי שלח נא ביד תשלח לשום את משא כל העם הזה עלי. וזה עשית כדי לשים את משא כולם עלי, כאילו לא היה לך מנהיג זולתי, לפחות לשתפו עמי שיהיה טוב להם" (ספורנו שם). מודל ההנהגה של עם ישראל בתקופה משברית, העומס וכובד האחריות חייבים להתחלק. הם לא יכולים ליפול על כתפיים של מנהיג אחד, יהיה גדול ככל שיהיה, אפילו כמשה רבנו: "לא אוכל אנכי לבדי לשאת את כל העם הזה כי כבד ממני" (שם פס' יד).
המשבר הזה הביא למינוי מועצת הנהגה לאומית של שבעים זקנים לצידו של משה, שמאציל להם מסמכויותיו ומרוחו: "ויאמר ד' אל משה: אספה לי שבעים איש מזקני ישראל אשר ידעת כי הם זקני העם ושוטריו, וגו'. ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם. ונשאו אתך במשא העם, ולא תשא אתה לבדך" (שם פס' טז-יז). המפרשים דקדקו בפסוקים כדי לעמוד על המתכונת של מודל המנהיגות הזה וכיצד הוא אמור לתת פתרון בעת שגרה ובשעות משבר.
הפתרון של בחירת שבעים הזקנים נועד לחלק את הנטל, לשפר את הנגישות להנהגה שתוכל להיות קשובה יותר למצוקות, ולהוות דרג ביניים שמאפשר להנהגה העליונה של משה רבנו 'עומק', וריכוך הביקורת: "אבל חשב משה, כי בהיות להם מנהיגים רבים ישככו חמתם וידברו על לבם בעת תלונתם. ואפשר כי כאשר התנבאו הזקנים שנאצל עליהם מן הרוח וידעו העם כי נאמנים הם לנביאים, לא יתאספו כלם על משה, וישאלו תאותם גם מהם" (רמב"ן שם פס' יד).
נבחרו זקנים שלא היה להם 'אינטרס אישי' ולא חיפשו 'קריירה פוליטית' ומעמד שלטוני, כאלה ש'באו לעבוד' עבור העם, שאינו עושה חיים קלים למנהיגיו: "התנה עמהם, על מנת שיקבלו עליהם טורח בני, שהם טרחנים וסרבנים" (רש"י שם פס' יז).
נבחרו כאלה שרק טובת העם לנגד עיניהם, שהוכיחו כבר בעבר שמסרו את נפשם והיו מוכנים לשלם מחירים אישיים לטובתו של העם: "כי הם זקני העם ושוטריו – שידעת שהם זקני העם ושוטריו שלקו על הצבור במצרים מיד הנוגשים שהיו מצריים, והשוטרים הללו היו מרחמים עליהן ומקילים מהם עול העבודה, והיו מוכין על כך ע"י הנוגשים, וכו'. כי הם יודעים להנהיג את העם ולסבול אותם" (רבנו בחיי שם פס' טז). בבחירתם זכו הזקנים להאצלת הרוח הנבואית ממשה. בכך יש גם סוג של צדק וסגירת מעגל כלפי אלה שמסרו נפשם על עם ישראל בשעבוד מצרים: "כי הם שהוכו בשבילם במצרים וכו'. שכל מי שמוסר עצמו על ישראל זוכה לגדולה ולכבוד ולרוח הקדש" (דעת זקנים מבעלי התוספות שם פס' טז).
המתכונת של הנהגת שבעים הזקנים שמשה מאציל להם מסמכויותיו ומרוחו, הגם שהיה בה ציווי אלוקי והיא נבעה מאילוצי המציאות, היא גם ביטאה את אצילות נפשו של משה שמוכן היה לוותר על סמכויות ולהעבירן לאחרים (ויתור קשה מאד למי שנושא בשררה). גם כאן מתדמה משה רבנו לקונו, ומועצת שבעים הזקנים לבית דין של מעלה: "והנה משה נתעלה באותה עצה עלוי רב בהדמותו לקונו יתברך המאציל אצילות שפע על שבעים שרים של מעלה שהם בית דינו, כן עשה למשה שיהיה הוא המאציל על שבעים זקנים למטה שהם בית דינו של משה והוא הנשיא על גביהם ועליון על כולן" (רבנו בחיי שם פס' יז).
(בהעלותך תשעט)
