הרב יובל שרלו (ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר)״אמר או לא אמר״ אינה השאלה החשובה. אין בכותרת זו בכדי להמעיט בחשיבות האחריות הגדולה של האדם לכל היוצא מפיו. פסוקי הפתיחה של פרשתנו ממוקדים אמנם בנדרים – ״ככל היוצא מפיו יעשה״, אך הם מהווים גם מבוא גדול לחובת שמירת דבריו של האדם, בין כאשר מדובר בתביעה כי יקיים את מה שהתחייב לו, ובין בהרחבה גדולה יותר של התייצבותו מאחורי דבריו האמיתיים. ברם, ביסודו של דבר החשיבות הגדולה אינה טמונה בשאלה מה האדם אמר, אלא מה הוא חושב באמת.
אנו מכירים את התכונה האנושית המצויה אצל כולנו, כי לעתים אנו אומרים דברים שניתן להבינם בצורות מגוונות, שהן רחוקות מכוונותינו המקוריות; אנו מכירים את התכונה האנושית כי אנו לעתים אומרים דברים קיצוניים, שכשאר הם מבוררים יותר נחשף בפנינו עצמנו כי תפישותינו שלנו מורכבות יותר ועמוקות יותר. דברים כאלה קיימים גם אצל אחרים, ומה ששנוי עליך אל תעשה לחברך. על כן, הדבר החשוב באמת הוא לסייע בעד האומר להציג את דבריו בכנות וביושר, ללא מורא וללא פחד, ולאפשר לו לבאר את דבריו. אנו אפוא צריכים להמיר את השאלה ״אמר או לא אמר״ בשאלה ״מהי עמדתך האמיתית והכנה ביחס לסוגיה זו״. כמובן שהדבר אינו מונע לחלוק ולבקר, להתנגד ולנסות לשנות את העמדה הזו. כל זה, כאשר הדיון הוא מול נקודת האמת עצמה, ולא סביב התבטאויות לא מוצלחות.
הלומד גמרא ביושרה מתרגל לכך. הגמרא שואלת פעמים רבות ״מאי קאמר״, מעלה אפשרויות שונות להבנה ״אילימא״, ועל ידי כך מרגילה לחתור לבירורה של האמת ככל יכולתנו האינטלקטואלית.
דברים אלה נראים פשוטים מאוד. למה אפוא לא כולנו מאמצים אותם ? נראה כי יש לכך שתי סיבות. הראשונה היא שהתופעה של התקפלות והתכחשות, משחק כפול וסיבובי לשון, הסברים מפולפלים ולא משכנעים לדברים עצמם משכנעים אותנו כי מדובר בהתכחשות ובניסיון הסתרה ורצון למצוא חן, ולא בהתמסרות ובנאמנות לאמת עצמה. כמות החשבונות השונים שמתרחשים במרחב גורמים לנו לעתים מזומנות שלא להאמין לכנות המברר את עמדותיו.
סיבה שניה לכך טמונה בתוכנו. מחלוקות רבות מידי אינן מתנהלות מתוך רצון לברר את האמת, כי אם מתוך רצון לנצח את החולק, ולבטל את זכות קיומו. בשל כך, אנו נוקטים פעמים רבות בכלי הפשוט והמכוער של הצגת עמדותיו של השני כקריקטורה, ועל ידי כך מקילים על עצמנו לתקוף אותן. זו אינה הדרך הראויה לניהול מחלוקת, ולמעשה גם אין בה טעם של ממש. זכות קיומה של המחלוקת נעוצה בברכה שהיא מביאה לעולם, על ידי ליבון העמדות השונות והאפשרויות השונות, ואילו כאשר היא מתנהלת מתוך מגמת השפלת האחר – אין בה טעם של ממש.
מה אפוא אנו יכולים ללמוד מהשבועות האחרונים ? ראשית, על האחריות הגדולה של כל המביע את עמדותיו שלו, ועל החובה להיות מסוגל לעמוד מאחורי עמדה זו, ולא להזדקק להסברים ולחזרות והכחשות מחד גיסא, ומאידך גיסא לא לחשוש לומר את האמת ולקיים את מצוות התורה ״לא תגורו מפני איש״ ו״מדבר שקר תרחק״. שנית, לזכור תמיד כי המטרה היא בירור וליבון, ועל כן לאפשר את הבירור העמוק של העמדה עצמה, ובלבד שאין מדובר במשחק כפול ובתעלולים לשוניים כדי לצאת ממצוקה, אלא כתהליך של אמירת אמת.
(מטות תשעו)
