אסטרטגית ירושת הארץ – מאז ולתמיד

חטא המרגלים היה אחד הכישלונות הלאומיים הטראומטיים בתולדותינו. רשמיו והשלכותיו מלווים אותנו עד היום. כמו באירועים טראומטיים אחרים, יש מקום להפקת לקחים מהכישלון, לבל נשגה בהם בעתיד. אולם יש לשים לב שיש בו גם לקחים חיוביים שיש להפיק לדורות. לקחים שלא כ"כ ניתן ללמוד מאירועים אחרים, ובשל המשקע השלילי של האירוע אנו מתקשים להפיקם.
הרמב"ן (במדבר יג ב. ורבנו בחיי בהק' לפרשה) פרס בפירושו 'מערכה' אמונית שיטתית ומאלפת, על הצורך האסטרטגי בשליחת המרגלים.
מדבריו למדנו ששליחת המרגלים לתור את הארץ, לקראת מלחמת ירושת הארץ, היה מבחינה אסטרטגית ומבחינה אמונית מעשה נכון ומתבקש. למרות שבעידן המדבר הייתה הנהגה אלוקית ישירה, והתגלות מעל דרך הטבע, חלה חובה ש'לא לסמוך על הנס', "כי הכתוב לא יסמוך בכל מעשיו על הנס. אבל יצווה בנלחמים להיחלץ ולהישמר ולארוב".
אדרבא, ההיערכות למלחמה חייבת להתנהל בדרך הטבע – לאור עקרונות המלחמה והאסטרטגיה, ואין בכך חסרון באמונה ובביטחון בקב"ה.
יש לשלוח מרגלים שיאספו מודיעין שטח טקטי: על צירי התנועה, על העוצמה הצבאית של האויב, כמות ואיכות לוחמיו. "וראיתם את הארץ מה הוא ואת העם היושב עליה החזק הוא הרפה המעט הוא אם רב" (כאן יג יח) וכמו כן על איכות נשקם וביצוריהם. "ומה הערים אשר הוא יושב בהנה הבמחנים אם במבצרים" (כאן יג יט).
במקביל יש לאסוף גם מודיעין אסטרטגי – על מצב האוכלוסייה, ומפלס תחושת הביטחון שלה. "סימן מסר להם אם בפרזים יושבין, חזקים הם, שסומכין על גבורתם. ואם בערים בצורות הם יושבין, חלשים הם" (רש"י יג יח), ועל המשאבים הכלכלים, "ומה הארץ השמנה הוא אם רזה היש בה עץ אם אין" (כאן יג יט) וכו'.
המודיעין שנאסף ישמש לניתוח ולהערכה, כבסיס לתמונת מודיעין שלימה, שנצרכת לגיבוש התוכנית האסטרטגית והטקטית. "ועל פיהם תתייעצו בענין הכבוש" (רמב"ן).
תכלית שליחת המרגלים גם הייתה לשם העלאת מפלס המוטיבציה הלאומית בקרב העם בכללו, לצאת למלחמה בנחישות, ובמלוא הכח, ולשאת את 'מחיר' המלחמה. "בעבור כן אמר להם שיתנו לב לדעת כן, כדי שיגידו לעם וישמחו ויחליפו כח לעלות שם בשמחה, וכו'. ויעלו בה בחפץ גדול" (רמב"ן).
גם משה, יהושוע וכלב הודו שהאתגר הצבאי שיעמוד בפניהם במלחמת ירושת הארץ יהיה גדול וקשה. "ואל תחשוב כי היה פשעם באמרם "ארץ אוכלת יושביה" וכו'. והנה משה רבינו אמר לבניהם כדברים האלה, והפליג להם בחוזק העם ובמבצר עריהם וכח הענקים יתר מאד ממה שאמרו המרגלים!" (רמב"ן).
ניתן לומר שהכישלון של המרגלים לא היה בעצם שליחתם אלא באופן התנהלותם!
המרגלים נשלחו 'לאסוף' מודיעין ולא 'להעריך' אותו, וכן שעצם ה'איסוף' לא נעשה בנקיות אלא במגמתיות ומתוך 'דעה קדומה' על הנחיצות בכיבוש, ואף בהעצמת העוצמה של האויב. "אפס כי עז העם הישב בארץ והערים בצרות גדלת מאד וגם ילדי הענק ראינו שם".
אולם הם הגדילו לעשות בכך שהתיימרו לבחון את ערכיות ונחיצות המשימה, ולהעריך את יכולת העם להתמודד איתה! שזה לא היה מתפקידם וגם לא היה להם כלים לכך. "לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו". (תפקיד המודיעין להעריך את ה'אוייב' ולא 'כוחותינו') ובמיוחד שכאשר עם ישראל פועל נכון אזי לצידו סייעתא דשמיא, "סר צלם מעליהם ויד' אתנו, אל תיראום". וכו'. "אם חפץ בנו ד' והביא אתנו אל הארץ הזאת ונתנה לנו".
ניתן ללמוד עד כמה הנסיבות האסטרטגיות לשליחת המרגלים לשם ירושת הארץ רלוונטיות כאז גם כיום.
מצוות ירושת הארץ היא משימה ומצווה תמידית שלא הסתיימה (הרמב"ן סהמ"צ עשה ד'). עדיין מדובר באתגר קשה מבחינה צבאית. "ארץ ישראל נקנית ביסורין". בכל הדורות היא רצופה אתגרים קשים. כאז גם עתה עלינו להתנהל עפ"י ההיגיון האסטרטגי והטקטי, לא לשגות בתפקיד המודיעין ובהערכת יכולתנו, ובעיקר, מתוך המודעות המתמדת "טובה הארץ מאד מאד". וגו'.
"עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה!"
(שלח תשעה)