מערכת שבתוןהרב אהרן כ"ץ ראש בית המדרש להלכה המכון הגבוה לתורה אוני' בר אילן
פרשיות ספר במדבר מחדדות ביותר את החובה לקבל את סמכותו של המנהיג בישראל. חובה זו תקבל ביטוי מיוחד בספר דברים שם קובעת התורה "כי יפלא ממך דבר למשפט בין דם לדם בין דין לדין ובין נגע לנגע דברי ריבות בשעריך וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר ה' אלוקיך בו… ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך מן המקום ההוא … ושמרת לעשות ככל אשר יורוך". ושוב מצווה שם התורה "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל". רש"י מביא שם את ההלכה בדברי הספרי האומרת "אפילו יגידו לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין".
הקדמונים האריכו לבאר את דברי הספרי ושלש שיטות עיקריות נאמרו בהסבר הדברים.
השיטה הראשונה מיוצגת בעיקר על ידי הרמב"ן ובעל ספר החינוך שהסביר כי הצורך במצווה זו גדול ביותר מכיוון שהתורה ניתנה לנו בכתב וידוע שלא ישתוו הדעות במציאויות ובשאלות שיתעוררו במשך הדורות בדברים החדשים, היה צורך לתת ביד חכמי כל דור להכריע בכל עניין שיתעורר, על מנת שלא תעשה התורה כשתי תורות. על כן ציותה לנו התורה שנשמע לבית הדין הגדול העומד לפני ה' במקום שבו יבחר ה' לשכן שמו שם.
הרמב"ן מוסיף ואומר שזו הסיבה שעמד רבן גמליאל ודרש מרבי יהשע שיבוא אליו ביום הכפורים שחל לפי חשבונו של רבי יהשע, כשהוא נושא דברים האסורים בהוצאה ביום הכפורים, שכן באופן זה יובהר שבכל עניין אין לערער על סמכות בית הדין וחייבין לקיים הוראותיהם גם בדברים הנראים לנו כמוטעין.
שיטה וגישה שונה לגמרי העלתה על ידי בעלי התוספות בפירושם לתורה. אחד מחשובי בעלי התוספות, רבי יהודה בן רבי אליעזר, תמה על הדברים. "תימא" שאל הריב"א "וכי שומעין לחכם שאמר על הטמא טהור ועל הטהור טמא". הנחה בסיסית הייתה אצל הריב"א שאין לקבל את דעת החכמים כאשר ברור שטעות הוא בידם ואי אפשר לסמוך על החלטה מוטעית. צריך לומר ביושר, שגם המשנה בהוריות אכן תומכת בגישה זו שכך שנינו במסכת הוריות (פרק א משנה א ):
"הורו בית דין וידע אחד מהן שטעו או תלמיד והוא ראוי להוראה והלך ועשה על פיהן בין שעשו ועשה עמהן בין שעשו ועשה אחריהן בין שלא עשו ועשה הרי זה חייב מפני שלא תלה בבית דין זה הכלל התולה בעצמו חייב והתולה בבית דין פטור".
לדעת הריב"א, הכלל שחייבים לקבל את גזירת החכמים כאשר הם הורו בתקנה שיש בה עקירת דבר מן התור בשב ואל תעשה או אפילו בקום ועשה – אם התקנה היא לשעה אזי יש חובה לשמוע בקול החכמים. דוגמא לדבר היא תקנת החכמים שלא לתקוע בשופר בראש השנה שחל להיות בשבת, או שלא ליטול לולב בחג הסוכות כשיום הראשון שלו חל בשבת, אף שבזאת אנו מבטלים לגמרי הלכות שהם מן התורה . מכיוון שראו חכמים צורך לעשות זה לחיזוק הדת, אף שלחכם זה או אחר נראין הדברים כטעות, עליו לשמוע בקול דברי החכמים.
הגישה השלישית שייכת בעיקרה לכמה מחשובי הוגי הדעות הן בימי פרשנות התורה בימי הביניים והן בין חכמי התורה בני דורנו, משליכה את חובת הציות לדברי חכמים כאשר קביעתם הייתה "על דרך הרוב", שכן קביעות התורה בדרך כלל הולמות את המצב הרגיל ולא את המצב המיוחד, כמו שכבר הרחיב הרמב"ם בהלכה שנשאל על פסיקתו בהלכות חמץ ומצה וביאר שסטה מן ההלכה התלמודית בהיות שכוונתו הייתה בכל חיבור להקריב את הדינים אל השכל או אל דרך הרוב. לדעת רבי יצחק ערמה, בעל עקידת יצחק, כאשר בית הדין חורג מסמכותו ופוסק הדין כדי לקרבו אל הדרך הראויה לרוב בני אדם, לא יוכל הדיין לסטות מפסק זה גם אם יסבור שהמקרה שלפניו אינו הולך בדרך ברוב אלא ראוי לשנות בו. על הדיין לקבל את הפסיקה שהיא ראויה לדרכו של רוב העם.
בימינו מושמעים הפסוקים הללו כתביעה לחובה לציית לדעת חכמי ישראל הגדולים שבכל דור ודור.
ראוי בעניין זה לצטט (כדוגמא ) דברים שאמרו בעניין זה שניים מגדולי הדורות בדור שלפנינו.
החפץ חיים מביא בפירושו לתורה ביטוי עז בנושא זה וכך כתב:
"מי שדעתו דעת תורה יכול לפתור כל בעיות שבעולם בכלל ובפרט בתנאי שהדעת תורה תהיה צלולה בלי איזה נטייה כל שהיא. ואם יש לך אדם שדעת תורה לו אלא שמעורבת אפילו מעט עם דיעות אחרות מן השוק או מן העיתונות הרי דעת תורה עכורה היא מעורבת עם הפסולת ואין ביכולתה לרדת לסוף העניין".
ואלו הרב סולובייצי'ק זצ"ל, שנשא נאום הספד על הגאון רבי חיים עוזר גרודז'ינסקי זצ"ל, שהיה רבה של וילנה לפני השואה, הסביר שאותו הכהן שמוחו היה ספוג בקדושת התורה של רבי עקיבא ורבי אליעזר, של אביי ורבא, של הרמב"ם והראב"ד, של הבית יוסף והרמ"א – היה רואה פתרון כל השאלות הפוליטיות העומדות על הפרק בכל הוויות העולם.
דומה שלא בכדי בחר הרב סולובייצ'יק את המוח שהכיל את ארבעת הזוגות הללו. הרב ביקש להדגיש שחכמים אלו יכלו להכיל שיטות שונות ומגוונות ולמרות השונות הרבה שבהן הן מבטאות את כלל קדושת התורה.
דומה שכאשר תוצג בפנינו דעת תורה מן הסוג שעליה דיברו החפץ חיים והרב סולובייציק ניתן יהיה לומר בפה מלא מצווה לשמוע בקול דברי חכמים אפילו באומרים לך על ימין שהוא שמאל.
(שלח תשעה)
