הרב יובל שרלו (ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר)"וממדבר מתנה" – אין מקום מתאים יותר למעמד הר סיני ומתן תורה מאשר המדבר. מתן תורה מתואר בדימוי מתמיד של אירוסין, וכך כל ימי ההליכה במדבר. מהותם של האירוסין הוא שנוצרת ברית קודש בין בני הזוג, אך ברית זו אינה ממומשת, שכן היא קיימת רק בתחום הנפשות ועדיין לא קיימת בתחום המגורים המשותפים. כך גם תורה, ניתנה במדבר, ואינה ניתנת למימוש מלא אלא בארץ. בשל כך דימו הנביאים את ההליכה במדבר לתקופת האירוסין – "זכרתי לך חסד נעורייך, אהבת כלולותייך, לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה"; "וענה שמה כימי נעוריה וכיום עלותה מארץ מצרים".
ההקבלה בין מתן תורה ובין תקופת האירוסין – ממשיכה. באירוסין עוסקים בני הזוג בברית ביניהם, בתוכניות להמשך חייהם, במחשבות על הכיוון שיבחרו בו, על הדרך בה יעצבו את ביתם, ועל הקשרים העמוקים שיווצרו ביניהם. כל זה, כאמור, כאשר הם עדיין אינם מותרים לבוא זה בזה, ולממש את כל העולם שאותו הם בונים. כמוהם – מתן תורה. הוא זה שכורת את הברית המתמדת שבין הקב"ה ובין עם ישראל, ומכתיר את משה רבינו למי שיש להאמין בו כמוסר התורה לעולם: "בעבור ישמע העם בדברי עמך, וגם בך יאמינו לעולם"; הוא זה שבו כתובות כל התוכניות והאופק הרחב של החיים מכוח האמונה העמוקה בריבונו של עולם המוציא את עם ישראל ממצרים – אך המדבר כלל אינו מאפשר את מימוש חיי התורה האלה, וממילא גם לא את הופעת כל המצוות הכתובות בתורה; ובעיקר – מתן תורה רוקם את החלומות הגדולים שיתממשו משעה שנכנסים לארץ ונהפכים לעם.
הטענה כי תורה ניתנה במדבר ובשל כך היא מלמדת שהופעתה במציאות אינה מחייבת את ארץ ישראל- היא נכונה בחלקה בלבד, בדיוק כמו הטענה שדי להם לבני זוג להתארס, כיוון ששם הם מתחילים את ביתם, אולם אין חיוב שיינשאו ויממשו את אירוסיהם. מתן תורה הוא צעד עצום בהתקשרות שבין עם ישראל לקב"ה, אולם הקמת האומה הישראלית לא תמה, והיא יכולה להתממש רק כאשר מגיעים ל"נישואין", לאמור: לארץ ישראל, בה הופכת התורה למציאות, ובה מחוללת האומה את הפלא הגדול של חיי קודש בארץ יעודה.
הקישור שבין ספר במדבר דווקא לבין מתן תורה הוא אפוא מהותי מאוד. הוא גם רלוונטי לחיי התורה שבימינו. בשתי רמות אנו מתקשרים בתורה – ברמת האירוסין, בה אנו לומדים את התורה, רוקמים ביחד את החזון, מתעמקים בגילוייה, חושפים את סודותיה, וכמו בני זוג יוצאים ל"דייט" מתמיד עם התורה. מוסדות מיוחדים לכינונם של ימים מיוחדים אלה – ישיבות, מדרשות, מכינות – ועוד מבנים רבים אחרים הם היוצרים את האירוסין עם התורה. כל שיעור דף יומי, כל חברותא, כל עיון בפרשת השבוע – כולם שבים ומשחזרים את ימי האירוסין המיוחדים עם התורה.
ואף על פי כן – הם לא חזות הכל. בסופו של המסע במדבר אנו מגיעים לארץ, ונתבעים לממש את כל מה שכתרנו עליו ברית. גם בחיינו האישיים והפרטיים – את כל מה שאנו לומדים אנו נקראים להפוך למציאות, ולבנות את העולם בו אנו חיים כמכוון למה שהתורה מלמדת. הכניסה לארץ ממשיכה לדורי דורות, ואנו נתבעים לבוא בשעריה ו"לשמור ולעשות ולקיים את כל דברי תלמוד תורתך".
(במדבר תשעז)
