הרב מאיר נהוראי (רב משואות יצחק, יו"ר רבני בית הלל)העונש שהוטל על עם ישראל בעטיו של חטא המרגלים הוא אחת מהמכות הקשות שספג עם ישראל בלכתו במדבר. דווקא בשעה כה קשה מצטווה משה ללמד את עם ישראל את מצוות חלה. העם שרוי בהלם, זקוק לזמן כדי לעכל את העונש הכבד, האם נכון עכשיו לצוות את העם במצווה התלויה בכניסה לארץ ישראל?! וכך נאמר (במדבר, טו,יז – כא):
'וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם בְּבֹאֲכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה: וְהָיָה בַּאֲכָלְכֶם מִלֶּחֶם הָאָרֶץ תָּרִימוּ תְרוּמָה לה' רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם חַלָּה תָּרִימוּ תְרוּמָה כִּתְרוּמַת גֹּרֶן כֵּן תָּרִימוּ אֹתָהּ…".
רש"י על אתר, מדגיש את השוני בניסוחה של הלכה זו בהקשר להגעה לארץ ישראל וכך כותב:
'משונה ביאה זו מכל ביאות שבתורה, שבכולן נאמר כי תבא, כי תבאו, לפיכך כולן למדות זו מזו וכיון שפרט לך הכתוב באחת מהן שאינה אלא לאחר ירושה וישיבה, אף כולן כן, אבל זו נאמר בה בבואכם, משנכנסו בה ואכלו מלחמה נתחייבו בחלה'.
בכל המצוות התלויות בארץ נאמר: "כי תבואו", אולם כאן נאמר "בבואכם" ללמדך, שהפרשת חלה חייבים בעת הכניסה לארץ. בעוד שמצוות אחרות יש להמתין עד ירושת הארץ וישיבה בתוכה, הרי שמצווה זו יש לקיים מיד בכניסה לארץ ישראל. יתכן, שניתן להסביר את הניסוח הייחודי של מצוה זו – 'בבואכם לארץ' כהבטחה אלוקית. הקב"ה מכריז: 'בבואכם אל הארץ' כדי לעודד את העם, שאעפ"י שייכנסו לארץ בעוד ארבעים שנה – יום זה בוא יבוא. פרשת חלה אפוא, היא לא רק פרשה הלכתית, אלא בשורה לעם ישראל, שיזכו להיכנס לארץ ישראל. דווקא בשעת משבר, דרושה אמונה היונקת מתוך חזון לעתיד. במילים מדודות מסביר אבן עזרא את סמיכות הפרשיות: "נסמכה זאת הפרשה, בעבור שנחלשו ויתאבלו, לנחם הבנים להודיעם כי יבאו אל הארץ" (במדבר טו,ב ). הרמב"ן מסביר בכיוון דומה: 'ואולי היה זה עתה, לנחמם ולהבטיחם, כי היו נואשים לאמר, מי יודע מה יהיה לאורך ימים לסוף ארבעים שנה, ואם יחטאו גם הבנים, ולכן ראה הקב"ה לנחמם, כי בצוותו אותם במצות הארץ הבטיחם שגלוי לפניו שיבאו ויירשו אותה'. דוגמא אישית לתפיסה זו ניתן ללמוד מירמיהו המנבא על החורבן אולם בו בזמן עושה מעשה הנראה תמוה: 'וָאֶקְנֶה אֶת הַשָּׂדֶה מֵאֵת חֲנַמְאֵל בֶּן דֹּדִי אֲשֶׁר בַּעֲנָתוֹת וָאֶשְׁקֲלָה לּוֹ אֶת הַכֶּסֶף שִׁבְעָה שְׁקָלִים וַעֲשָׂרָה הַכָּסֶף' ( ירמיה ל"ב ,ט). קניית שדה בארץ ישראל ערב החורבן נראה כמעשה המנוגד לכל המוסכמות. אין לפקפק בכך שירמיהו מאמין בחורבן וברור שהוא אינו מחפש השקעה בנדל"ן. אלא, כשם שהוא מאמין בחורבן כך הוא מאמין בשיבת ציון. דווקא בעת משבר יש להראות את האור שבקצה המנהרה – כִּי אֵשֵׁב בַּחֹשֶׁךְ ה' אוֹר לִי. כאשר נגזר על העם למות במדבר, יש להראות לו שיש בשביל מה לחיות.
מדוע זכתה פרשת חלה דווקא מתוך שאר המצוות שתלויות בארץ להיאמר בסמוך לחטא המרגלים? נראה שיש פן ייחודי במצווה זו. התורה קובעת: "וְהָיָה בַּאֲכָלְכֶם מִלֶּחֶם הָאָרֶץ תָּרִימוּ תְרוּמָה לה'". בשעת הכניסה לארץ יופסק המן, ואת מקומו תתפוס עבודת האדמה. מצות החלה היא תרומה מלחם הארץ, שהוא המזון המרכזי של האדם. הבשורה של מצות חלה, שהעם ייכנס לארץ ויוכל לאכול מלחם הארץ, מפרי עמלו ועבודתו בארץ ישראל וההנהגה הניסית תוחלף בהנהגה טבעית. הספורנו אף מוסיף שמצות חלה היא ברכה ייחודית לבית על סמך הפסוק: 'וְרֵאשִׁית עֲרִסוֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ לַכֹּהֵן לְהָנִיחַ בְּרָכָה אֶל בֵּיתֶךָ' (יחזקאל מד,ל). אם כן, זו תהיה המצווה הראשונה של ישראל בכניסתם לארץ להוסיף ברכה לבתיהם. הסמיכות בין פרשת המרגלים לפרשת חלה מלמדת אותנו שלכל מכאוב ישנו מרפא, וגם כאשר נמצאים בבירא עמיקתא, ניתן לראות את קרני האור החודרים פנימה – 'כי אֵשֵׁב בַּחֹשֶׁךְ ה' אוֹר לִי' .
(שלח תשעה)
