אבי רט (מנהל חינוכי ועורך התלמוד הישראלי [מדיסון])מתוך ים ההתבטאויות וההתלהמויות של הימים האחרונים, לאחר שמנקים מהברוטו של הוויכוחים הנוקבים את כל הפוזות ואת כל האגו, את הרייטינג ואת השואו – אנו נשארים בנטו של השיח הזה עם דיון מרתק שבעצם נובע מנקודה אחת, וממנה מתפצל לתת סעיפים ודיונים.
השיח של הימים האחרונים הציב בפנינו שני קצוות וצדדים מאד ברורים- זה מול זה ניצבים לוויכוח הנוקב בקעת הירדן והר הבית. אלו טוענים שבקעת הירדן היא חוץ לארץ ואלו טוענים שהר הבית הוא לב ליבה של הארץ.
זה בדיוק הציר עליו נע הוויכוח הנוקב ועליו מתנהל הדיון. בין הפוסט ציונות לטרום ציונות.
הוויכוח הזה הוא לא רק על הגיאוגרפיה והטריטוריה של הארץ, אלא גם על שורש הזהות היהודית וקיומנו כאן.
מכאן- נובע גם הדיון על התרבות. מעבר לוויכוח על מהי בכלל תרבות, והאם כל הגיג הזוי ובזוי של איש כזה או אחר נחשב תרבות- השאלה היא מהיכן נובעת התרבות, מהם יסודותיה ומהם שורשיה.
שאלת היסוד המהותית היא האם מעיין התרבות שלנו נובע מהר הבית, או שמא נביעתו היא ממרתפי הבירה של אירופה ומאורותיה הבוהקים של הוליווד
וברודווי? זאת השאלה.
מכאן יוצא הכל, ואל כאן שב הכל.
מי שיסודות תרבותו וערכיו נובעים מהר סיני ומהר הבית- גם הגיאוגרפיה וגבולות הארץ נהירים לו. מי שיסודות תרבותו הם משוררי אירופה וכוכבי הוליווד- ימצא עצמו מחובר יותר למילקי בברלין מאשר לתמרים בבקעה.
מתלהמים ומתקהלים תמיד היו בעם ישראל. הדור שלנו לא המציא את הגלגל. היו לו מורים טובים להתלהמות והתקהלות בהיסטוריה: " וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן. וַיָּרֶב הָעָם עִם מֹשֶׁה וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר וְלוּ גָוַעְנוּ בִּגְוַע אַחֵינוּ לִפְנֵי ה'. וְלָמָה הֲבֵאתֶם אֶת קְהַל ה' אֶל הַמִּדְבָּר הַזֶּה לָמוּת שָׁם אֲנַחְנוּ וּבְעִירֵנוּ. וְלָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לְהָבִיא אֹתָנוּ אֶל הַמָּקוֹם הָרָע הַזֶּה לֹא מְקוֹם זֶרַע וּתְאֵנָה וְגֶפֶן וְרִמּוֹן וּמַיִם אַיִן לִשְׁתּוֹת".
לא פחות ולא יותר- משה ואהרון מואשמים ברצח עם- בגללכם אנחנו מתים במדבר… למה בכלל הוצאתם אותנו ממצרים… מי צריך את המקום הרע הזה… ובתרגום לעברית בת זמננו- למה הוצאתם אותנו מגטו ורשה… מי בכלל צריך את הארץ הזו… מי ביקש מכם בכלל להקים מדינה ולשלוח את הילדים למות למען הכיבוש… מה היה רע באירופה… בשביל מה הקמתם את כל התנועה הציונית הכובשת והמשעבדת את הפליטים המסכנים…
כן…, ככה זה שפרשת השבוע ופרשיות השבוע מתערבבות זו בזו ונראות זהות, בבחינת בימים ההם בזמן הזה, ובימים הללו בזמן ההוא.
הכל נובע בדיוק מאותו שורש.
מי אנחנו, מה אנחנו עושים פה, מנין באנו, ולאן אנו הולכים.
אם בסך הכל באנו ממסיבות ריקודי הוואלסים בווינה- ממילא אנחנו הולכים אל מדפי המילקי בברלין, ונוסעים על כביש עוקף הבקעה, כדי שחלילה כף רגלנו לא תדרוך בחו"ל.
אם באנו מהר סיני ומהר הבית- ממילא אנחנו הולכים אל ארץ טובה ורחבה- רחבה מהים התיכון עד הנהר הגדול, כולל הבקעה.
ארץ שיש בה לצערנו ולבושתנו אנשים עם לב של אבן, אבל ב"ה שהיא הולכת ונבנית בעזרת אבנים ואנשים עם לב אדם.
(חוקת תשעה)
