הרב ד"ר צחי הרשקוביץ (אונ' בר אילן)עם תחילתו של ספר במדבר אנו קוראים פרטים רבים על מנייני ומפקדי בני ישראל, על המשימות השונות שהוטלו על כתפי הפלגים השונים של שבט לוי, וכן על המופקדים על ביצוע אותן משימו. בין בתרי הכתובים ניתן לגלות כמה דמויות עלומות, שאורן זרח זמן קצר ביותר בתולדות עמנו, ובכל זאת התורה ביקשה לחקוק את שמם לנצח נצחים, וממילא בוודאי שניתן למצוא טעם ותועלת בכך.
הכתוב מקדיש פסוקים בודדים למשימתם של בני גרשון (במדבר ג, כא-כו):
"לְגֵרְשׁוֹן מִשְׁפַּחַת הַלִּבְנִי וּמִשְׁפַּחַת הַשִּׁמְעִי אֵלֶּה הֵם מִשְׁפְּחֹת הַגֵּרְשֻׁנִּי. פְּקֻדֵיהֶם בְּמִסְפַּר כָּל זָכָר מִבֶּן חֹדֶשׁ וָמָעְלָה פְּקֻדֵיהֶם שִׁבְעַת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת. מִשְׁפְּחֹת הַגֵּרְשֻׁנִּי אַחֲרֵי הַמִּשְׁכָּן יַחֲנוּ יָמָּה. וּנְשִׂיא בֵית אָב לַגֵּרְשֻׁנִּי אֶלְיָסָף בֶּן לָאֵל. וּמִשְׁמֶרֶת בְּנֵי גֵרְשׁוֹן בְּאֹהֶל מוֹעֵד הַמִּשְׁכָּן וְהָאֹהֶל מִכְסֵהוּ וּמָסַךְ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד. וְקַלְעֵי הֶחָצֵר וְאֶת מָסַךְ פֶּתַח הֶחָצֵר אֲשֶׁר עַל הַמִּשְׁכָּן וְעַל הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב וְאֵת מֵיתָרָיו לְכֹל עֲבֹדָתוֹ".
בניגוד לנשיא בני גד, אליסף בן דעואל, שנזכר כמה וכמה פעמים בחומש במדבר, אליסף בן לאל מוזכר פעם אחת בלבד בתנ"ך, ואף חז"ל לא דנו באישיותו ובחנו את תרומתו.
מהבודדים שכן עשו זאת הוא אחד מהשרידים אשר ה' קורא, מחכמי דורנו הצנועים והענווים, איש אשר ידיו רב לו בחכמה ובתבונה במקצועות התורה, המקובל ר' שמעון חירארי, איש תל-אביב, רבו של כפר שלם. הרב חירארי חיבר עשרות חיבורים תורניים, בהלכה ובמחשבה, בקבלה וברמז, שזכו להסכמות נלהבות מחכמי דורנו, אשר מרביתם שבקו לן חיים למרבה הצער (כדוגמת הגר"ע יוסף, הגר"מ אליהו, הגרח"ד הלוי ועוד רבים). כל ספריו של הרב שמ"ח גדושים בענין השמחה, שבנוסף להיותו נוטריקון של שמו משקף גם את חידושו הגדול בעבודת ה' – הארת פנים ושמחה לכל אדם מישראל, פשוט ודל כנכבד ומורם מעם.
גם ביחס לאליסף בן לאל מציג בפנינו הרב שמ"ח חידוש מתוק מדבש, וראויים הדברים למי שאמרם. הוא פותח בהצעה של מורו ורבו, ר' סעיד חדאד, מחבר סיחה נאה (אותו הוציא הרב שמ"ח כבר לפני כארבעים שנה לאור), על הקושיה הנודעת של צדיק ורע לו, רשע וטוב לו. הכיצד זה צדיק מוצא את מותו לפרקים בימי עלומיו, ואילו מצאנו רשעים שמאריכים ימים. אולם, התמונה מורכבת יותר, וכך לשונו:
"אמנם על פי השכל הישר, הצדיק צריך שיחיה שנים רבות על פני האדמה, כי כל מה שיזקין, מוסיף להגות בתורת השם לעשות נחת רוח לבוראו, אך יש גם סברא להפך. כי היום צדיק לא תדע מה ילד יום. וכדברי התנא באבות (פרק כ) אל תאמין בעצמך עד יום מותך. אם כן עדיף לסלקו ביפה שעה קודם".
אולם, קובע הרב שמ"ח, יש מנגנון שמבטיח שדרכו של הצדיק לא תתערער ותתקלקל. כך לשונו:
"אבל אם נותן ערבון שלא יחטא, ואין חשש שירשיע, אז בדין הוא שיראה זרע ויאריך ימים, להגדיל תורה ולהאדירה, להשפיע משפע זהרו על דורו. והבטוח הוא דברי התנא הקדוש באבות (פרק ה) 'כל המזכה את הרבים, אין חטא בא על ידו', ואם בדין הוא, עוד ינובון בשיבה, דשנים ורעננים יהיו […] וזה שאמר החכם מכל האדם, יש צדיק אובד, הפך השכל הישר, ולמה? והתשובה בצדקו, כי הוא צדיק רק לעצמו, ואם כן אין לו ביטוח, ועדיף שימות זכאי, ואל ימות חייב".
הצדיק לעצמו – צדיקותו איננה מובטחת, ואין לו עוגן המחזק אותו ומקבע אותו במציאות. צדיק לרבים, שכל מהותו היא ההצלחה הרוחנית של סביבתו והתעלותם הרוחנית – צדיק זה, אמנם אין הבטחה מוחלטת, אך סביר להניח שיתמיד בדרכו ויתקדם עוד ועוד, ואיתו הרבים. זאת ועוד, לצדיק כזה אפשר להבטיח תוספת חיים ואורך ימים. כמובן גם כאן לא מדובר בהבטחה מוחלטת, ובהדי כבשנא דרחמנא למה לנו, וכולי האי ואולי, אך בכל זאת מעין ברכה ובשורה טובה קא משמע לן הרב שמ"ח. לפיכך הוא חותם במה שפתחנו, במעלתו של אליסף בן לאל, הנשיא העלום של בני גרשון: "וזה שאמר הפסוק 'ונשיא בית אב לגרשוני', התפקיד שלו, אליסף בן לאל, שהוא מוסיף בבנים למקום ברוך הוא, ואז אורך ימים בימינו, בשמאלו עושר וכבוד".
ללא ספק נאה דורש כאשר הוא מצטרף לנאה מקיים. וכמי שאתמחי בהנהגה רוחנית זו, כפי שמעידים עליו כל רואיו ומכותביו, הרב שמ"ח הינו מורה דרך ומגדלור רוחני לרבים.
(במדבר תשעד)
