על מונופול הגז

הרב יובל שרלו

לפני שנים רבות כתבתי מסה בעיתון 'נקודה' על תופעה מרתקת בתחום הצדק והחסד http://www.ypt.co.il/show.asp?id=19980. טענתי שם, כי צדק וחסד הן שתי שפות שונות, שאף שיש קשר ביניהן, הן עוסקות בשני היבטים של יחסי האדם החורג מעצמו אל הזולת.
צדק היא שפה של חובה, של הכרח, של זכויות יסוד שאינן מוענקות על ידי אף אחד אלא שייכות למקבל. בשל כך, אין הן תלויות ברצון או בהתעלות הנפשית של הנותן, ואין הן נובעות מתכונת נפש אלטרואיסטית. הן שייכות למקבל, וחובה לתת לו את הדברים.
לעומת זאת, חסד הוא תוצאה של התעלות נפש, של תנועה נפשית עמוקה הקיימת אצל הנותן, ושל חריגה מעבר לגבולות החובה. את החסד אין המקבל רשאי לתבוע, וזו מחויבות שמתרחשת בעולמו של הנותן. בניתוח סוציולוגי נראה היה לי, וזה תקף גם היום, כי מרתק לראות איך תנועות החסד העיקריות במדינת ישראל הן תנועות של שומרי תורה ומצוות, ואילו הנאבקים על הצדק (כלפי העובד, בתחום הצרכנות, זכויות האדם וכדו') הן תנועות שמאפיינו יותר את העולם החילוני. סיבות מעניינות יש לעובדה זו, שכאמור- נראה לי שהיא תקפה גם היום.
לא יהיה זה נכון להמעיט בשפת החסד, וחס ושלום שלא נגיע לחברה שכל הנעשה בה נעשה רק על פי דין. חכמים אף אמרו כי לא חרבה ירושלים אלא מפני שהעמידו את דבריהם על שורת הדין בלבד, ולא נענו למחויבויות הנובעות מלפנים משורת הדין. ברם, כדאי מאוד שאף אנחנו נרחיב את תחום עיסוקנו לתחום הצדק. כמובן שיש מחלוקת מהו הצדק הראוי, אולם עוד קודם לדיון בדבר המימוש המעשי של הצדק – אנחנו צריכים לאמץ שפה דתית שעוסקת גם בהיבטים האלה. שפה דתית זו היא שפה שמתחילה בצדק לדוגמה כלפי עובדים בודדים – טיפים למלצרים במקום משכורת, עובדי קבלן, ביומו תתן שכרו, ועוד עניינים אחרים המתחייבים מהתורה – אך גם חורגת אל מערכות רחבות בהרבה, שמשפיעות על מדינת ישראל ועל עולמנו לא פחות מהחסד ומהסולידריות שבין אדם לחברו.
כזו היא לדוגמה שאלת הגז במדינת ישראל. זו אינה שאלה הלכתית מובהקת, ועל כן לא ניתן לדבר בה בשם התורה. בעת שהתגבשה התורה שבעל פה הכתובה, שאלת הבעלות על אוצרות הטבע הלאומיים, מחויבות להסכמים שנחתמו בעבר, שיקולי מדיניות וכדו' – לא היייתה רלוונטית, וממילא גם לא נפסקה הלכה בנושא. ואף על פי כן, מקובל על כל עולם התורה, שדן בשאלה זו, שהבעלות ביסודה היא של אזרחי המדינה, וממילא מדיניות מושכלת מוסרית וצודקת של המדינה היא למקסם את הרווח של אזרחי המדינה. אם חס ושלום מדובר גם בהכנסת שיקולים זרים למערכת השיקולים – כמובן שהתוצאה הסופית שנראית עתה לעין היא חמורה ביותר. יש לזכור כי אחוז לכאן ואחוז לכאן עשויים להיות בעלי משמעות הרבה יותר מרחיקת לכת (מבחינה כלכלית) מכל הצדקה ואיסוף הכסף האחר שנעשה במדינת ישראל.
לא כאן המקום לפרוש את המשנה המלאה שאני סובר שהיא הנכונה בנושא זה, ואת טענתי כי ההסכם המתגבש הוא בעייתי מאוד. אולם ההתעוררות לעסוק גם בנושאים אלה, שיחרצו באופן משמעותי את עתידנו, היא חלק בלתי נפרד מעולם תורני ורוחני, מוסרי ומשפטי. בשעה שאנו מתחילים לקרוא את פרשיות השבוע העוסקות בעמידה בשערי ארץ ישראל בשנת הארבעים לנדודים במדבר, אנו מזכירים לעצמנו כי נקראנו לממש בארץ הזו גם את החסד וגם את הצדק, ולפעול באופן משמעותי לשני הכיוונים גם יחד.
(חוקת תשעה)