הרב ארי לנדאפרשת השבוע פותחת בציווי ה' למשה לערוך מפקד בכדי לדעת "בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת כָּל זָכָר לְגֻלְגְּלֹתָם" או במילים אחרות לדעת את מספרם של בני ישראל כדברי הכתוב (פר' א', א'-ה') "וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר: שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת כָּל זָכָר לְגֻלְגְּלֹתָם: מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה כָּל יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל תִּפְקְדוּ אֹתָם לְצִבְאֹתָם אַתָּה וְאַהֲרֹן: וְאִתְּכֶם יִהְיוּ אִישׁ אִישׁ לַמַּטֶּה אִישׁ רֹאשׁ לְבֵית אֲבֹתָיו הוּא.". מה הסיבה למניין זה? אומר רש"י במקום ע"פ המדרש "מתוך חיבתן לפניו, מונה אותם כל שעה: כשיצאו ממצרים מנאן, וכשנפלו בעגל מנאן לידע מניין הנותרים. כשבא להשרות שכינתו עליהם – מנאם. באחד בניסן הוקם המשכן, ובאחד באייר מנאם.". ניתן לקבל רושם מדברי רש"י כאילו המניין רצוי ומקובל לפני ה' ולכן מרבים בו וכן נראה בספרנו בפרשת "פנחס" מנין נוסף. אך לעומת זאת נאמר בשמות (פרק ל', יא'-יב') "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַה' בִּפְקֹד אֹתָם וְלֹא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף בִּפְקֹד אֹתָם:" משמעות הכתוב כי ישנו חשש לנגף בעת המפקד ולכן יש לפקוד את עם ישראל ע"י מחצית השקל, ז"א מפקד רגיל הוא דבר שלילי. כן גם מצינו אצל דוד שרצה למנות את העם כמסופר בספר שמואל ב פרק כד "(א) וַיֹּסֶף אַף ה' לַחֲרוֹת בְּיִשְׂרָאֵל וַיָּסֶת אֶת דָּוִד בָּהֶם לֵאמֹר לֵךְ מְנֵה אֶת יִשְׂרָאֵל וְאֶת יְהוּדָה: (ב) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל יוֹאָב שַׂר הַחַיִל אֲשֶׁר אִתּוֹ שׁוּט נָא בְּכָל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל מִדָּן וְעַד בְּאֵר שֶׁבַע וּפִקְדוּ אֶת הָעָם וְיָדַעְתִּי אֵת מִסְפַּר הָעָם: …(י) וַיַּךְ לֵב דָּוִד אֹתוֹ אַחֲרֵי כֵן סָפַר אֶת הָעָם וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל ה' חָטָאתִי מְאֹד אֲשֶׁר עָשִׂיתִי וְעַתָּה ה' הַעֲבֶר נָא אֶת עֲוֹן עַבְדְּךָ כִּי נִסְכַּלְתִּי מְאד". הנה דוד כאשר הוא מונה את העם זהו חטא חמור והעם מקבל עונש של מגפה. אם כך מה הוא ההבדל בין מפקדו של משה הרצוי לבין מפקדו של דוד שהינו חטא?
במפקד של דוד, יואב והאנשים אשר איתו סופרים את כל העם ומטרתם היא לגלות מה גודלו של עם ישראל בתקופה ההיא. התוצאה של מפקד כזה היא שלמעשה כל אדם שנפקד הפך להיות מספר בתוך העם הגדול ולמעשה נמחק כל ייחודו ולמעשה האדם נטמע בתוך עמו. אך במפקד של משה למרות שמטרת המניין מאד דומה וגם רצונו היה למנות את עם ישראל אך הנקודה המרכזית במפקדו של משה הייתה "לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם", המשמעות היא שמתוך המבט הלאומי הכולל יורדים לרמת השבט ומכאן לרמת המשפחות ולרמת הפרט. במפקד כזה למעשה היחיד מקבל העצמה מתוך הכלל ואין הוא נאבד בתוכו. מפקד כזה בו לכל יהודי יש ביטוי אישי אך הוא מבין כי כל מטרתו בחיים היא להביא את הייחודיות באישיותו לביטוי במסגרת הכללית הלאומי. מפקד אשר מרומם את האדם ונותן לו מוטיבציה לתרום לכלל העם, הוא המפקד הרצוי בפני ה'.
(במדבר תשעד)
