לכל איש יש שם

הקהילה צריכה לעודד היכרות מעמיקה עם כל אחד ואחת, ולהכיר בחשיבות של כל אחד

ספר במדבר פותח במפקד של עם ישראל, שנעשה בשנה השנייה לצאת בני ישראל ממצרים. מפקד דומה התרחש שנה קודם לכן, ומדוע היה צורך בעריכה של מפקד נוסף בתוך שנה אחת? לשאלה זו התייחס הרשב"ם וזו לשונו: "לפי שמעתה צריכים ללכת לארץ ישראל, ובני עשרים ראויים לצאת בצבא המלחמה שהרי בעשרים בחודש השני הזה נעלה הענן … ולכך צוה הקב"ה בתחילת חודש זה למנותן". כלומר, המפקד הצבאי נועד לגיבוש הצבא לקראת הכניסה לארץ, ולכן גם נמנו בו רק יוצאי צבא, ולא הנשים, הזקנים והטף.

רש"י מציג עמדה שונה: "מתוך חיבתן לפניו מונה אותם כל שעה: כשיצאו ממצרים מנאם, וכשנפלו בעגל מנאם לידע מנין הנותרים, כשבא להשרות שכינתו עליהם מנאם…". כלומר, המפקד נבע מתוך חיבתו של הקב"ה לעמו.

דומה ששיטתו של רש"י מוכחת מאופן ביצוע המפקד. התורה מדגישה שהמפקד לא היה רק מספרי ואנונימי אלא נעשה באמצעות שמו של האדם ומשפחתו, "שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת". אחת ממטרות המפקד היתה להביע את ייחודו של כל אדם, את שיוכו השבטי והמשפחתי. אכן, המתח שקיים בין השם פרטי והמשפחתי לבין ההשתייכות הלאומית מלווה אותנו עד היום.

ש"י עגנון בהקדמתו לקדיש על הרוגי ארץ ישראל מחדד את מהות החיבה שבין הקב"ה לעם ישראל. בעוד שמלכים בעולם האנושי שיוצאים למלחמה, ומאבדים חיילים בקרב, מוצאים "מחליפים" להם כך שהמלך אינו מרגיש בחסרונם, הרי שהקב"ה מתייחס אלינו באופן שונה, וכך הוא כותב: "…אבל מלכנו מלך מלכי המלכים הקב"ה מלך חפץ בחיים, אוהב שלום ורודף שלום ואוהב את ישראל עמו, ובחר בנו מכל העמים, לא מפני שאנו מרובים חשק ה' בנו, כי אנו המעט מכל העמים. ומתוך אהבתו שאוהב אותנו ואנו מעטים כל אחד ואחד מעמנו חשוב לפניו כלגיון שלם. לפי שאין לו הרבה להעמיד במקומנו. נפקד חס ושלום אחד מישראל באה פחת בלגיונותיו של המלך ובאה תשות כוח כביכול במלכותו יתברך, שהרי מלכותו חסרה לגיון אחד מלגיונותיו ונתמעטה חס ושלום גדולתו יתברך…".

המפקד שנעשה לפני כניסת העם לארץ מלמד אותנו לציין את זהותו הייחודית של כל פרט מהאומה ולתת תשומת לב לכל אחד ואחד.

יסוד זה ניתן להשליך גם לצורת החיים במסגרת קהילתית. הקהילה צריכה לעודד היכרות מעמיקה עם כל אחד ואחת, ולהכיר בחשיבות של כל אחד מבני הקהילה. כך מתרקם קשר אמיתי וחיבה בתוך הקהילה ומתעצם הקשר האישי בתוכה.

(במדבר תשפ"ג)