הרב ארי לנדאפרשת חוקת פותחת בציווי על פרה אדומה "זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה …. וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה" ואשר תפקידה הוא לטהר טמא- מת "הַנֹּגֵעַ בְּמֵת לְכָל־נֶפֶשׁ אָדָם וְטָמֵא שִׁבְעַת יָמִים. הוּא יִתְחַטָּא־בוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִטְהָר". מיקומה של פרשה זו מוזר מאד. כל ענייני טומאה וטהרה מרוכזים בספר ויקרא (איסור אכילת חיות טמאות, טומאת לידה, טומאת צרעת, טומאת נידה וזבה ועוד). אך תפקידו של ספר במדבר הוא העיסוק במאורעות ההיסטוריים של עם ישראל במדבר, כדברי הנצי"ב בהקדמתו לספר במדבר (בפירושו "העמק דבר") " משום דעיקר זה הספר הוא המחליף ומשנה הליכות עם ה' בחיי העולם מאז שהגיעו לא"י, מן הדרך שהלכו במדבר". הספר דן במהלך של עם ישראל מהר סיני עד גבולה של ארץ ישראל. אם כך, מה הקשר בין פרשת "פרה אדומה" לספר במדבר?
כדי לתת מענה לשאלה זו יש לבדוק את לוחות הזמנים של ספר במדבר. פרשת "שלח לך" התקיימה בשנה השניה לצאת בני ישראל ממצרים בחודשים תמוז ואב כדברי הגמרא במסכת תענית (דף כט'/א') "ותניא: בעשרים ותשעה בסיון שלח משה מרגלים, וכתיב וישבו מתור הארץ מקץ ארבעים יום. .. אמר רבה אמר רבי יוחנן: אותה לילה ליל תשעה באב היה". מתי היה זמנה של פרשת "קורח"? הרמב"ן בפירושו לפר' "קורח" חולק על האבן –עזרא שרוצה להקדים את המחלוקת לזמן בחירת הלוויים במקום הבכורות וטוען "אבל היה הדבר הזה במדבר פארן בקדש ברנע אחר מעשה המרגלים". המשותף לשני פרשנים הללו שסיפור המרד של קורח היה בשנה השניה לצאת בנ"י ממצרים. אם נבדוק את המשך פרשת "חקת", לאחר עניין פרה אדומה. התורה ממשיכה "וַיָּבֹאוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל כָּל־הָעֵדָה מִדְבַּר־צִן בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן וַיֵּשֶׁב הָעָם בְּקָדֵשׁ וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם וַתִּקָּבֵר שָׁם". מסביר הרמב"ן במקום "וטעם וישב העם בקדש – לומר כי כאשר נכנסו במדבר צין עד קדש מתה מרים….קדש זה הוא במדבר צין ובאו שם בשנת הארבעים ושם מתה מרים". למעשה המשמעות היא כי דלגנו מסוף פרשת "קורח" עד מותה של מרים שלושים ושבע וחצי שנים (מחודש אב בשנה השניה עד ר"ח ניסן שנת הארבעים). מה קרה באותה תקופה? לא ברור כי התורה לא מספרת לנו. רש"י בפירושו לספר דברים (פרק ב', פס' יז') אומר "ללמדך, שכל ל"ח שנה שהיו ישראל נזופים לא נתייחד עמו הדבור בלשון חבה פנים אל פנים וישוב הדעת, ללמדך, שאין השכינה שורה על הנביאים אלא בשביל ישראל". ע"פ דברי רש"י המבוססים על הירושלמי, ה' לא דיבר עם משה כל אותה התקופה כי ישראל היו נזופים בגלל חטא המרגלים, וכיוון שדבורו של משה היה מיועד לכלל ישראל, לא זכה משה לנבואה בגלל העם. אם כך מה היה עיקר עיסוקם של בני ישראל באותה תקופה. נראה שהדבר המרכזי שהטריד אותם היה לקבור את דור יוצאי מצרים. צריכים לזכור כי שישים ריבוא נפטרו תוך שלושים ושבע שנים זהו עומס עצום של מתים וקבורה. אם כך הנושא ההלכתי ה"בוער" שהיה באותה תקופה היה הטהרה מטומאת מתים. לכן התורה מדברת כאן, ממש במקום התפר, בין שתי התקופות על פרשת "פרה אדומה" כדי לרמוז לנו על מה שעבר באותה תקופה ארוכה, העם שחטא בסירובו להיכנס לארץ המובטחת, עסק במקום בקבורה ובטומאת המת.
(חוקת תשעד)
