"ולא תתורו אחרי לבבכם"

ד"ר אמנון אלדר
מנכ"ל רשת אמי"ת

פרשת ציצית חותמת את פרשתנו ומתחברת לתחילת הפרשה העוסקת בעניין המרגלים. החיבור בין שתי הפרשיות בא לידי ביטוי בשימוש בשני פעלים משותפים. הפועל האחד הוא "תור": בפרשת המרגלים, ה' מצווה לשלוח אנשים "ויתורו את ארץ כנען", משה שולח אותם "לתור את הארץ" והם אכן עושים כך "ויעלו ויתרו את הארץ" "וישבו מתור הארץ", והספור מסתיים "ויציאו דבת הארץ אשר תרו אתה… הארץ אשר עברנו בה לתור אתה, ארץ אכלת יושביה".
הפועל המשותף השני הוא: "ראה": בפרשת המרגלים משה מצווה את המרגלים "וראיתם את הארץ…" ובשובם הם מביאים את פרי הארץ "ויראם את פרי הארץ", ואז הם מתארים ואומרים "וגם את ילדי הענק ראינו שם" "וכל העם אשר ראינו בתוכה אנשי מידות" "ושם ראינו את הנפילים בני ענק".
כאמור, שני הפעלים חוזרים ומרכזיים בפרשת המרגלים.
גם במרכז פרשת ציצית חוזרים שני פעלים אלה: נאמר "והיה לכם לציצית וראיתם אתו וזכרתם כל מצות ה' ועשיתם אותם ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זנים אחריהם". נראה בברור שהכתוב רוצה לקשר בין שתי הפרשות. במידה מסוימת פרשת ציצית היא מעין הפקת לקחים לגבי מה שקורה כשאדם תר אחרי מראה עיניו ללא גורם המפקח והמנחה את מראה העיניים.
משום כך פרשת ציצית מיוחדת הן במבנה והן במסר:
1. כבר הפתיחה אינה הפתיחה לה הורגלנו – "וידבר ה' אל משה לאמר", אלא פתיחה חריגה – "ויאמר ה' אל משה לאמר".
2. מבנה הקטע הקצר הוא מיוחד, ומופיעים בו מספר צמדים: ויאמר- לאמר, דבר- ואמרת, ועשו-ונתנו, וזכרתם-ועשיתם, לבבכם-ועינכם, תזכרו-ועשיתם, אני ה' אלהיכם- אני ה' אלהיכם.
3. המילה ציצית מופיעה שלש פעמים בפרשה.
תפקידו של המבנה המיוחד הוא למקד אותנו בצו המיוחד המופיע כאן.
גם דרך מסירת הצו היא מיוחדת. הצו לעשיית ציצית נמסר ע"י ה' למשה על מנת שימסור זאת לישראל (פסוק ל"ח), ואילו הנימוק לקיום המצווה נמסר ישירות ע"י ה' לבני ישראל (ל"ט-מ"א).
כלומר, את הלכות ציצית משאיר ה' למשה שילמד את בני ישראל, ואילו את הנימוק לקיום המצווה מוסר ה' מפיו לבני ישראל. יתר על כן, מספר הפעמים שיש בתורה נימוק לקיום המצווה הוא יחסית לא רב, ובוודאי כמעט שלא נמצא מקום שבו הנימוק ארוך כל כך.
מה ייחודה של מצווה זו, שדרך מסירתה כה מיוחד?
יש לנו כאן מצווה אשר תפקידה לשמש סמל וגורם המזכיר לנו את מצוות ה'. הסמל הוא בכך שאנו מקדשים בגד שהוא חולין, על ידי הוספה דבר שבקדושה. הרשב"ם מפרש את המילה ציצית המוזכרת בפעם השלישית בפסוק "והיה לכם לציצית וראיתם אותו", בשונה מפרושו לשתי הפעמים הקודמות. שם הוא מפרש ציצית ככוונה לפתילים שאנו נותנים על הבגד, ואילו בפעם השלישית הוא מפרש בלשון הצצה, כלומר הציצית שאנו נותנים בבגד מציצה אלינו ומזכירה לנו.
עצם הלבוש והתוספת שאנו נותנים בו, משמש לנו זרז ותזכורת מי אנו ומה האחריות שלנו. בחיינו עומדות בפנינו שתי אפשרויות, האחת ללכת אחרי מראה עינינו והסובב אותנו ואחרי חפצי לבנו, ללא שום בקרה. אפשרות שנייה: להציב לעצמנו סמלים וגבולות שינחו אותנו לזכור שה' הוא אלהינו שהוא הוציאנו ממצרים והוא ממשיך להיות אלהינו, ועל ידי כך לחזק בנו את האמונה ואת קיום המצוות .
לעניות דעתי, יש כאן גם מסר נוסף וחשוב. אל לנו לשפוט ולהסיק מסקנות רק על פי מראה עינינו. חיצוניות האנשים עלולה להטעות אותנו, עלינו לבחון אנשים בהסתכלות פנימית עמוקה יותר, ובכך לפתח עין טובה ולב טוב. דווקא בתקופה שבה נוטים לייחס לתדמית החיצונית חשיבות רבה כל כך, עלינו לזכור "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם".
(שלח תשעב)