מערכת שבתוןעו"ד שלומי כהן, גורניצקי ושות'
השבת נזכה לקרוא בבתי הכנסת, אי"ה, את פרשת במדבר, אשר פותחת את חומש הפקודים. כיוון שיש בו שני מִפקדים של בני ישראל ומפקד נפרד ללויים. במסגרת מפקד הלווים (ג', יד'- טז'), נאמר:"וַיְדַבֵּר ה' אֶל-מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי לֵאמֹר. פְּקֹד אֶת-בְּנֵי לֵוִי לְבֵית אֲבֹתָם לְמִשְׁפְּחֹתָם כָּל-זָכָר מִבֶּן-חֹדֶשׁ וָמַעְלָה תִּפְקְדֵם. וַיִּפְקֹד אֹתָם מֹשֶׁה עַל-פִּי ה' כַּאֲשֶׁר צֻוָּה".
רש"י על אתר מפרש: "על פי ה'- אמר משה לפני הקב"ה: היאך אני נכנס לתוך אהליהם, לדעת מנין יונקיהם? א"ל הקב"ה: עשה אתה שלך ואני אעשה שלי. הלך משה ועמד על פתח האוהל והשכינה מקדמת לפניו ובת קול יוצאת מן האוהל ואומרת: כך וכך תינוקות יש באוהל הזה, לכך נאמר על פי ה'." ולכאורה, תמוה מאוד, אם, ממילא משה לא נדרש למנות בעצמו, אלא רק לכתוב לפניו את כמות הנפשות הנמצאות בכל אוהל ואוהל על פי ספירת בת הקול, האם לא היה יעיל ומהיר יותר שבת קול תמנה ותגיד למשה רבינו את המספר הכללי? מדוע משה רבינו נדרש לכתת רגליו, מאוהל לאוהל, ולהמתין למוצא פיה של בת הקול? רבותיי שבישיבת כרם ביבנה לימדו אותנו יסוד חשוב לכל הנהגת האדם באשר הוא: הקב"ה מסייע לאדם רק לאחר שיש התעוררות עצמית של האדם.
ע"ז הדרך, איתא במסכת נידה (דף ע' עמוד ב'): "שלשה דברי דרך ארץ. מה יעשה אדם ויחכם אמר להן ירבה בישיבה וימעט בסחורה, אמרו הרבה עשו כן ולא הועיל להם אלא יבקשו רחמים ממי שהחכמה שלו ….. תני ר' חייא משל למלך בשר ודם שעשה סעודה לעבדיו ומשגר לאוהביו ממה שלפניו מאי קמ"ל דהא בלא הא לא סגיא. מה יעשה אדם ויתעשר אמר להן ירבה בסחורה וישא ויתן באמונה, אמרו לו הרבה עשו כן ולא הועילו, אלא יבקש רחמים ממי שהעושר שלו שנאמר … מאי קמ"ל דהא בלא הא לא סגי. מה יעשה אדם ויהיו לו בנים זכרים אמר להם ישא אשה ההוגנת לו ויקדש עצמו בשעת תשמיש. אמרו הרבה עשו כן ולא הועילו, אלא יבקש רחמים ממי שהבנים שלו מאי קא משמע לן דהא בלא הא לא סגי".
חז"ל בחרו בשלושת התחומים המרכזיים בחיינו (חינוך ילדים, חוכמה ועושר), כדי ללמד את כולנו את המסר הברור והחד משמעי: הא בלא הא- לא סגי. תפילה בלא השתדלות או השתדלות בלא תפילה- לא תועיל. רק שילוב מנצח של תפילה והשתדלות (מבלי להיכנס לשאלת המינון הנכון) תסייע ותועיל לאדם בהגשמת שאיפותיו.
כמו כן, דוד מלך ישראל, משורר תהילות ישראל, כותב: "אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש". מהי שאלה ומהי בקשה? ה"שאלה"- היא התפילה לה' שימלא את רצוני ובקשתי, וה"בקשה" היא ההתאמצות והשתדלות של השואל, כמו שנאמר בשיר השירים: " אקומה נא ואסובבה בעיר בשווקים וברחובות, אבקשה את שאהבה נפשי".
מעין הדברים שהזכרנו לעיל, ניתן למצוא בדברי המדרש על יעקב אבינו. כאשר יעקב בורח מפני אחיו, הוא יוצא מבאר שבע והולך לחרן. על הפסוק: "ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש" המדרש אומר : "כי מטא לחרן, אמר אפשר עברתי על מקום שהתפללו אבותיי ואני לא התפללתי ?! בעי למהדר (ביקש לחזור, לשוב). כיון דהרהר בדעתיה, קפצה ליה ארעיה, מיד "ויפגע במקום"". רש"י על אתר שואל: "וא"ת וכשעבר יעקב על בית המקדש, מדוע לא עכבו שם? איהו (יעקב) לא יהיה לבו להתפלל במקום שהתפללו אבותיו ומן השמים יעכבוהו?!"… אלא כשהגיע לחרן ונתן דעתו לחזור, מייד קפצה לו הארץ. מכאן, גם אנו שואבים כוחות, לאחד מהרעיונות המרכזיים ביהדות. ענווה אמיתית של יהודי, היא לא כאשר הוא מתכחש לעשיית החיל שהוא עושה, יש חובה על האדם לדעת מה הם כוחותיו ויתרונותיו כדי שיידע לעבוד את בוראו ולמלא את ייעודו בעולם, בצורה המיטבית. הענווה האמיתית של אדם שהוא עושה חיל, היא לדעת, שהקב"ה הוא זה שנתן לך את הכח לעשות את החיל שהצלחת לעשות, כמו שכתוב בדברים (ח. יח) "וזכרת את ה' אלוקיך כי הוא הנותן לך כל לעשות חיל".. הלוואי ונזכה להפנים את הרעיוניות הנזכרים במאמר לנהוג לפיהם. אכי"ר.
(במדבר תשעג)
