מערכת שבתוןאסף מלחי
השירות הלאומי הוא פרויקט ייחודי הנותן מענה לצרכי אוכלוסיית הנשים הדתיות המעוניינות לבצע שירות חלופי לשירות הצבאי במסגרות חינוך, רווחה בריאות ועוד. מאז הקמתו בשנות השבעים, אלפי נשים מהמגזר הדתי-לאומי הזכאיות לפטור משירות הצבאי, תורמות באופן אפקטיבי לחברה הישראלית ומייצרות עבור עצמן הון אנושי, חברתי וסמלי גבוה. נכון שבשנים האחרונות יותר ויותר נשים ממגזר זה מתגייסות לצבא ואף משרתות בו בתפקידי מפתח, ועדיין לא ניתן להתעלם מההצלחה הגדולה של מסגרת זו. אם כן, מדוע מסלול שהצליח כל כך עבור הנשים הדתיות, נכשל כישלון חרוץ בחברה החרדית שם ישנה ירידה חדה ורצופה מזה שבע שנים במספר החרדים המשרתים בשירות האזרחי, מ-1,090 מתגייסים בשנת 2011 ל-615 בלבד בשנת 2017?
בכדי לענות על שאלה זו, צריך לחזור לבסיס ולשאול את עצמנו- מדוע צעירים וצעירות תורמים מזמנם וממרצם לזולת? במקרה של הנשים במגזר הדתי-לאומי, מדובר בעיקר במוטיבציות חברתיות ואידיאולוגיות הנובעות מהרצון לתרום ולעזור לאנשים שונים בחברה. בנוסף, בציבור הדתי-לאומי ישנן גם מוטיבציות התנדבות נורמטיביות גבוהות המבוססות על קבלת עקרונות החברה הדתית בנוגע למה שנכון ומקובל בציבור זה, או בקהילה הקרובה של המתנדבת. כלומר, צעירות רבות מתגייסות לשירות הלאומי גם בשל ציפייה נורמטיבית של הקהילה לשירות משמעותי. לעומת זאת, אצל החרדים המוטיבציות לשירות האזרחי קשורות בעיקר בצורך לרכוש ניסיון תעסוקתי, מקצוע, ו"כרטיס כניסה" לשוק העבודה לפי הנורמות בחברה הישראלית הכללית. כיוון שעל פי החוק בן ישיבה חרדי אינו יכול להשתלב בעבודה לפני גיל 24 ללא שירות צבאי או אזרחי, מהווה ההצטרפות לשירות האזרחי חלופה נוחה לשירות הצבאי המתגמלת את המשרתים בשכר והטבות כלכליות שונות, הגבוהות מאלו של בנות הציבור הדתי-לאומי.
עם זאת ועל אף התנאים המועדפים לשירות האזרחי החרדי, חלה בשנים האחרונות ירידה ברורה במספר המתגייסים במסלול זה. זאת בשל כשלים מבניים וארגוניים של מסגרת זו, שהפכה להיות לא רלוונטית למרבית החרדים. למעשה, עיקר האָשם הוא בתיקוני החקיקה משנת 2014 לגיוס החרדים לצבא, שפגעו קשות בשירות האזרחי וצמצמו באחת את טווח הגילאים הרלוונטי לשירות (בעיקר לגיל 21-24). צעד זה הקטין משמעותית את פוטנציאל הגיוס החרדי למסלול זה. תיקוני החקיקה אף שחקו ב-25% את שכר המשרתים בשל הארכת משך השירות ופגעו בכך בכדאיות הכלכלית לפרט. בנוסף, במרבית התפקידים בשירות האזרחי אין הכשרה והכנה מקצועית ושיטתית לשוק העבודה, היבט המצמצם עוד יותר את האטרקטיביות שלו. גורם נוסף קשור לפיחות שחל בלגיטימציה החברתית לשירות האזרחי בקרב ההנהגה החרדית, הדומה בעוצמתה להתנגדות החריפה לגיוס לצה"ל במרבית הקהילות החרדיות. התנגדות זו גברה אחרי חקיקת חוק הגיוס בשנת 2014 בהובלת "יש עתיד".
גם איכות השירות האזרחי של החרדים מתגלה כלא מיטבית. מחקר שערכתי במכון הישראלי לדמוקרטיה מראה כי התועלת הכלכלית והחברתית מהשירות האזרחי לפרט החרדי נמוכה ביותר. דברים אלו נכונים לפי סקר בוגרים שערכתי בעיקר ל-80% מהמשרתים המתנדבים בעמותות וארגוני חסד חרדיים בתפקידים שאינם מקנים לבוגריהם כישורי עבודה איכותיים או קשרים מחוץ לחברה החרדית. לכן רק 47% מבוגרי השירות עבדו בתום השירות ומרביתם אף מדווחים כי לא מיצו את יכולותיהם וכישוריהם בתפקיד.
גם התרומה של השירות לקהילה לחברה ולמדינה מוטלת בספק, לנוכח חשיפתם של משרתים פיקטיביים רבים שנוכחותם במקומות השירות דווחה על ידי רכזי השירות. כך נוצר מצג שווא של שירות שתכליתו האזרחית, החברתית והכלכלית מוטלת בספק רב. לא ניתן להשוות מצב זה לצורך העניין, לבנות השירות הלאומי שלמעלה משליש מהן משרתות כשנתיים במסגרות חינוך, בבתי חולים, בסיוע לקשישים ונכים, בקליטת עליה, בהגנת הסביבה ומסגרות נוספות ותרומתן לחברה הישראלית ובפרט לשכבות המוחלשות, לא תסולא בפז.
במצב עניינים זה, ייתכן שיש לשקול בכובד ראש את ביטולו של השירות האזרחי לחרדים במתכונתו הנוכחית. לחלופין יש לאפשר לחרדים המעוניינים בכך, שירות אזרחי-ביטחוני בלבד במסגרת המשטרה, בכבאות, בשב"ס, במד"א ובאיחוד הצלה. אפשרות זו תוביל להגדלת 'השוויון בנטל', שכן מדובר בשירות בעל ערך סמלי וחברתי גבוה שיאפשר למשרתים (ובני קהילתם) להפיק תועלות אזרחיות, חברתיות וכלכליות-תעסוקתיות בעלות ערך מוסף גבוה וברור למען עצמם ולטובת החברה הישראלית כולה.
הכותב הוא חוקר במכון הישראלי לדמוקרטיה
(חיי שרה תשע"ט)
