צריך ??
אני מודה ומתוודה שמאז ומתמיד הייתי חלש במספרים ובשיעורי חשבון, ועם זאת יש קושיות שאפילו הדיוט שאיננו בקיא בחומר הכלכלי יודע וצריך לשאול.
לא מסתדרים לי כמה דברים. לא מסתדר לי שזוג ישראלי ממוצע עם 2-3 ילדים, המשתכרים ביחד 20,000 ש"ח בערך- מתלוננים ומקטרים שהם לא גומרים את החודש.
אני מכיר בסביבתי הקרובה, זוגות צעירים עם חמישה ושישה ילדים, שחיים בדירת שני חדרים בשכירות, והכנסתם המשותפת היא כ 8000 ₪ לחודש, והם לא מתבכיינים, אלא חיים בצניעות ובשכל.
אז איך זה שזוג ישראלי לא מסתדר עם 20,000 ₪ ? הכל תלוי מה רמת החיים ומה רף הציפיות, מה מגדירים כהכרחי ומה נחשב כמותרות. אם הזוג יוצא מנקודת הנחה שצריך 2 רכבים, וצריך לנסוע לחו"ל, וצריך מנוי לכבלים, וצריך מנוי לקאנטרי, וצריך לקנות מותגים בקניון, וצריך לקנות לילד כל מה שהוא מבקש, וצריך להחליף לאייפון או לטאבלט החדש וצריך לצאת לסוף שבוע, וצריך לעשות מנוי לתיאטרון..וצריך…וצריך…וצריך..אזי ברור שאם זאת רשימת הצרכים הבסיסית אז גם 40,000 ₪ לא יספיקו.
קשה לי להתרגש מצעקות המסכנים כשילדים נדרשים לשלם כ 1000 ₪ לנשף סיום של בית הספר, וההורים שותקים, משלמים את הגחמות של הילדים, ולא מאפשרים לאלו שלא שילמו להשתתף בנשף.
משהו לא מסתדר לי כשבצד אחד הנתונים כל כך קשים- ומצד שני אין להשיג מקום בטיסות, המטוסים מלאים ואיתם יעדי הנופש, כשכל חבילת נופש כזו עולה אלפי דולרים.
משהו לא מסתדר לי כשאני מסתובב בבוקר או בצהרי יום בבתי קפה בתל אביב ובמקומות נוספים- והמסעדות ובתי הקפה מלאים עד אפס מקום.
אני בהחלט מפרגן לכל המבלים והנהנים. אדרבה- יאכלו וישבעו, יבלו ויתענגו- רק שלא יקטרו כל הזמן, עם 20,000 ₪ בחודש.
אולי בדרך אל העושר והאושר איבדנו איזו מילה חשובה- צניעות, הסתפקות במועט, ופשטות. נכנסנו לסחרור של רמת חיים, קניות ומותגים, בילויים ותרבות פנאי, יצרנו הוצאות שאינן בהכרח קריטיות אבל הגדרנו אותן כהכרחיות, נכנסנו ללחץ חברתי- שאם לא נלבש את המותג הזה, וניסע ברכב מהדגם הזה- אז כנראה שאיננו די מצליחנים בעולם הזה. אנחנו רצים למלא כל רצון וגחמה של ילדינו בלי ללמדם לדחות סיפוקים, או להסתפק גם בירושה מהבת דודה ולא חייבים לקנות חדש.
כסף, ערכים וחינוך שלובים זה בזה.
ועוד משהו כרוך איתם- האמונה. האמונה שפרנסתו של אדם בידי שמים, והיא קצובה לו מראש השנה עד ראש השנה. יש כאלו שמרוויחים הרבה- אולם אין הברכה מצויה בממונם, ויש כאלו שמשתכרים פחות- אולם איזו ברכה סמויה שרויה בכל אשר להם והם חיים בכבוד ובשמחה.
גם על זה צריך להתפלל. על פרנסת ישראל- ועל הברכה שתשרה בה.
מבחן הקצוות
הנזיר והסוטה הם שני הקצוות של החברה. האחד מתנזר מהכל והשנייה מפקירה את עצמה לכל. האחד בורח מהעולם הזה והשנייה מתאווה לו בכל מאודה.
ושניהם- הם מבחנה של החברה, שהרי חברה איננה נמדדת רק ביחסה אל האזרח הממוצע, זה שעובד לפי הכללים ולפי הספר. חברה נמדדת גם ביחסה לקצוות שלה, לאלו שלא הולכים בתלם, לאלו שסוללים לעצמם דרך עצמאית, לאלו הזקוקים ליחס וטיפול מיוחדים.
המצורע, הנזיר והסוטה מציבים רף ואתגר לחברה- האם היא יכולה להכיל אותם בתוכה, את מי היא מוציאה ומקיאה מתוכה, את מי היא מקבלת, וכיצד היא מטפלת בכל אחד מהם- על צרכיו הייחודיים.
לחברה שמורה הזכות להוציא מתוכה אנשים המסכנים אותה- פיזית או רוחנית. מצורע יצא לפרק זמן מחוץ למחנה אם אין ברירה. אולם כל חברה יודעת שלהוציא מחוץ למחנה אנשים בודדים או קבוצה – זה איננו פיתרון של קבע. זו יכולה להיות מציאות זמנית עד יעבור שעם- אבל אי אפשר לבנות חברה ראויה בנויה על הוצאת אנשים מחוץ למחנה. נכון- לא קל להתמודד עם הקצוות- עם הנזיר מאחד ולהבדיל עם הסוטה מאידך, אולם אי אפשר מלחמוק מההתמודדות הזו. התמודדות שכזו יש בה מן האתגר הבוחן את חוסנה של החברה.
(נשא תשעג)