הרב ארי לנדאכמחצית מפסוקי פרשת השבוע עוסקים בתיאור חנוכת המשכן וקרבנות הנשיאים, כדברי הכתוב (פר' ז'):" (א) וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת משֶׁה לְהָקִים אֶת-הַמִּשְׁכָּן וַיִּמְשַׁח אתוֹ וַיְקַדֵּשׁ אתוֹ וְאֶת-כָּל-כֵּלָיו וְאֶת-הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת-כָּל-כֵּלָיו וַיִּמְשָׁחֵם וַיְקַדֵּשׁ אתָם: (ב) וַיַּקְרִיבוּ נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל רָאשֵׁי בֵּית אֲבתָם הֵם נְשִׂיאֵי הַמַּטּת הֵם הָעמְדִים עַל-הַפְּקֻדִים:.. (יא) וַיּאמֶר ה' אֶל-משֶׁה נָשִׂיא אֶחָד לַיּוֹם נָשִׂיא אֶחָד לַיּוֹם יַקְרִיבוּ אֶת-קָרְבָּנָם לַחֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ:". תיאור חנוכת המשכן ביום הקמתו, נמצא כבר במקומות אחרים בתורה. הראשון שבהם בספר שמות פר' "פקודי" (פר' מ'): " א וַיְדַבֵּר ה' אֶל-משֶׁה לֵּאמר: ב בְּיוֹם-הַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ תָּקִים אֶת-מִשְׁכַּן אהֶל מוֹעֵד:". תיאור נוסף נכתב בספר ויקרא, פר' "שמיני" (פר' ט') " א וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי קָרָא משֶׁה לְאַהֲרן וּלְבָנָיו וּלְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל… ו וַיּאמֶר משֶׁה זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר-צִוָּה ה' תַּעֲשׂוּ וְיֵרָא אֲלֵיכֶם כְּבוֹד ה':". מדוע חוזרת התורה על תיאור אירועי אותו יום (א' ניסן) שלוש פעמים?
התשובה כנראה קשורה באופי השונה של חומשי התורה. לכל חומש ישנה משמעות אחרת ומטרה אחרת בנכתב בו. ר"י אברבנאל מביא בהקדמתו לספר במדבר את הגדרתו למטרות השונות של חומשי התורה וכך הוא כותב " והספר השני בא לספר גלותם וגאולתם: הגופנית- משעבוד מצרים, והנפשית- משיבושי אמונתם שהיו לישראל ונגאלו מהם במעמד הר סיני, ואיך נצטוו על מלאכת המשכן להשרות ביניהם השכינה האלוקית. והספר השלישי בא ללמדם הקדושה והטהרה והעבודה שיתנהגו במקדש ה' להתמיד השכינה ביניהם, וזה- אם בכוהנים משרתי ה' ואם בעמו כלל, באזהרת כל הדברים המתועבים והרעים. ואחר השלים כל זה בא הספר הרביעי לספר סדר הנהגת העם, איך היה במדבר במסעיהם ובחנייתם, ואת כל התלאה אשר מצאתם בדרך, והסיבה אשר בעבורה נתעכבו במדבר ארבעים שנה עד תום כל הדור היוצאים ממצרים, ואשר אירע לקורח ועדתו אשר היצו על משה ואהרון".
בנית המשכן וחנוכתו, היא כל כך משמעותית בתהליך חיי עם ישראל, עד שנדרש תיאור שונה ומזווית אחרת של אותו אירוע בהתאם לאופיו של כל ספר. בספר שמות אשר מוגדר ע"פ אברבנאל כ"ספר הגלות והגאולה" ומספר על גלות מצרים היציאה מעבדות לחרות פיזית. אך הגאולה עצמה מתמקדת במעמד הר סיני (גאולה רוחנית) ויותר מכך בסיום בנית המשכן כדברי הרמב"ן בהקדמתו לספר שמות "וכשבאו אל הר סיני ועשו המשכן ושב הקב"ה והשרה שכינתו ביניהם אז שבו אל מעלות אבותם שהיה סוד אלוה עלי אהליהם והם הם המרכבה ואז נחשבו גאולים ולכן נשלם הספר הזה בהשלימו ענין המשכן ובהיות כבוד ה' מלא אותו תמיד". לכן הדגש בספר שמות הוא על השראת השכינה במחנה. הדמות המרכזית, כמובן, הוא משה רבנו והסמל של המשכן בזווית הזו הוא הענן המסמל את השראת השכינה. ספר ויקרא, העוסק בקדושה ובטהרה והדמויות המרכזיות בו הן הכהנים, מתאר את האירוע מזווית עיניהם של הכהנים. לכן, אהרון ובניו הם הדמויות המרכזיות בתיאור בפרשת שמיני, כולל האסון שאירע לנדב ואביהו. הסמל המדגיש את השראת השכינה, היא האש שיורדת משמים על המזבח ואוכלת את הקרבנות, כי כאן ממוקדת עבודת הכהנים. ספר במדבר העוסק בהנהגת עם ישראל, מתאר את חנוכת המשכן מזווית עיניהם של העם. לכן, הדמויות העיקריות הם הנשיאים אשר מייצגים את שבטי ישראל ומקריבים את הקרבנות בשמם. הדבר המעניין הוא כי הסמל המאפיין את גילוי השכינה בפרשתנו הוא קול ה'. כדברי הכתוב (פר' ז') "….זאת חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ אַחֲרֵי הִמָּשַׁח אתוֹ: (פט) וּבְבא משֶׁה אֶל-אהֶל מוֹעֵד לְדַבֵּר אִתּוֹ וַיִּשְׁמַע אֶת-הַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו מֵעַל הַכַּפּרֶת אֲשֶׁר עַל-אֲרן הָעֵדֻת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים וַיְדַבֵּר אֵלָיו:". מדוע דווקא קול? ולא ענן או אש. מדרש תנחומא (ויקרא סימן א) מסביר את משמעות הקול הנשמע בעת חנוכת המשכן "ומנין שבקול מתן תורה היה מדבר. שכן הוא אומר, קול ה' בכח (תהל' כט ד). וכן הוא אומר, ובבא משה אל אהל מועד לדבר אתו וישמע את הקול מדבר אליו (במד' ז פט), הקול שהיה שומע במתן תורה, שנאמר, קול ה' שובר ארזים (תהלי' כט ה), ובו היה מדבר על כל דבור ודבור ועל כל אמירה וצווי". הקול הנשמע במשכן בעת חנוכתו הוא אותו קול אשר שמע העם בעת מעמד הר סיני. נראה כי המדרש רוצה להאיר את עינינו כי הגילוי האלוקי הנדרש לעם ישראל בעת חנוכת המשכן הוא ע"י קול שירומם אותם כמו במעמד הר סיני למקום רוחני יותר ונעלה יותר מאשר כל אדם. אך גם קול מצווה שיתן להם מערכת מצוות וחוקים אשר ישמרו אותם במעמדם הרוחני העליון לכל חייהם.
(נשא תשעג)
