ד"ר פנינה נויבירטבשבוע שעבר הבאנו את אגדת אבא חלקיה נכדו של חוני המעגל, אשר בהמשך למורשת סבו מצליח אף הוא להביא גשם לעולם. באגדה זו מוסב דגש רב על זוגיותם של אבא חלקיה ואשתו, ובכך אבקש לדון במאמר זה.
לפי המדרש (תענית כ"ג:), אבא חלקיה היה ידוע ביכלתו להתפלל להורדת גשמים לעולם. פעם אחת בשל בצורת משוגרים שני חכמים לאבא חלקיה לבקש שיתפלל לגשמים, ואלו מלווים את אבא חלקיה לאורך יום עבודתו. בסוף היום שב אבא חלקיה לביתו, וכאן אנו מתוודעים לדמותה המרכזית של אשתו: "כי מטא למתא נפקה דביתהו לאפיה כי מיקשטא" (כשהגיע אבא חלקיה לעיר יצאה אשתו לקראתו כשהיא מקושטת). כי מטא לביתיה עלת דביתהו ברישא (כשהגיעו לביתו נכנסה אשתו בתחילה), והדר עייל איהו, והדר עיילי רבנן (אח"כ הוא ואח"כ החכמים). בהמשך, פונה אבא חלקיה לאשתו: "ידענא דרבנן משום מיטרא קא אתו, ניסק לאיגרא וניבעי רחמי (יודע אני שהחכמים הגיעו בשביל הגשם נעלה לגג ונבקש רחמים), אפשר דמרצי הקדוש ברוך הוא וייתי מיטרא, ולא נחזיק טיבותא לנפשין (אפשר שיעתר הקב"ה לתפילתנו ויביא מטר ולא נחזיק טובה לעצמנו). סקו לאיגרא קם איהו בחדא זויתא ואיהי בחדא זויתא קדים סלוק ענני מהך זויתא דדביתהו (עלו לגג עמד הוא בצד אחד והיא בצד אחד ובאו העננים מצד אשתו). לאחר שיורד הגשם יורדים השניים אל הבית וממשיכים בסעודה כאילו לא עשו דבר, כאילו הגשם היורד בחוץ אינו קשור אליהם.
נדמה לעניות דעתי כי בהתנהלותם של אבא חלקיה ואשתו ארבעה שיעורים עצומים בזוגיות, הרלוונטיים יותר מאי פעם לחיינו אנו.
שיעור ראשון – נתינה. האשה יוצאת לקראת אבא חלקיה כשהיא מקושטת, היא מקריבה מזמנה ומרצה לשמח את אבא חלקיה. היציאה היא לקראתו, ההתקשטות הינה לכבודו. ברם כתוצר לוואי, ההתקשטות לכבוד אבא חלקיה מעצימה את האשה. היא המקושטת, היא המחוזקת. רצונה הטוב להיטיב עם בן זוגה משפיע טוב גם עליה. התוצאה המיידית של אקט נתינה מפרגן זה משתקפת ממעמד הכניסה לבית. האשה נכנסת לבית ראשונה, ורק אחריה אבא חלקיה ורק אחריו האורחים. נתינתה הבלתי מתפשרת של האשה מעצימה את הקשר בין השניים. האשה היא האדם הקרוב ביותר לאבא חלקיה, הנאמנת לו. נתינה גוררת נתינה. כעת אבא חלקיה מעצים אותה, היא נכנסת ראשונה אל הבית, בעדיפות ראשונה, נכנסת לפניו ולפני האורחים, כמאמר הרב דסלר (מכתב מאליהו, חלק א'): "כי אהבה זו באה על ידי השלימם זה את זה… על כן בהיותם נותנים השלמה זה לזה – יאהבו זה את זה… כי הנותן יאהב, וזהו אשר באהבתם כל שאיפתם היא ליתן ולהשפיע נחת וענג זה לזה".
שיעור שני – זוגיות לפני הכל. כניסתה של האשה אל הבית עומדת בניגוד להתנהגות המקובלת. בחיי היום יום מרבית האנרגיה שלנו מושקעת בריצוי זרים, אנו מתעלים את מיטב מרצנו לעבודתנו, ללקוחות, לשותפים, לעובדים, לאורחים. לעיתים קרובות בסוף היום נותרים פירורי אנרגיה. אנו מגיעים "על ארבע" אל הבית, אפילו לא מתיימרים להעמיד פנים שבן או בת הזוג שלנו חשובים לנו. אצל אבא חלקיה ואשתו הפרופורציות ברורות. הזוגיות באה לפני הכל, בוודאי לפני עסקים ואורחים.
שיעור שלישי – צמיחה רוחנית משותפת. כעת ראוי לעיין בתפילת בני הזוג לגשם. בני הזוג עולים יחדיו אל הגג על מנת להתפלל, המדרש מתאר חווית התעלות הדדית כבסיס לקשר הנישואין. ברם המסר במדרש עמוק עוד יותר. אף שבפועל תפילת האשה היא שהביאה את הגשם בני הזוג עולים ביחד, הם כובשים את הפסגה הרוחנית בשיתוף ובהדדיות. אף אחד מבני הזוג אינו מאפיל על השני, אף אחד מבני הזוג אינו מתנתק מהקשר הזוגי בדרך לפסגה. אולי העננים התעבו ליד אשת אבא חלקיה, אבל את הגשם הביאה – עבודת הצוות של השניים.
שיעור רביעי – השיבה הביתה. ממש כפי שעלו ידיו אל הגג וחוו את החוויה הרוחנית המסעירה המשותפת, בני הזוג אינם שוכחים לרדת מהגג, לשוב אל הילדים, אל הסעודה המתנהלת בבית. בני הזוג שבים הביתה ביחד. אף אחד לא נותר מאחור מנותק על מגדלי שן. הקשר בין השניים הינו קשר קיומי, מציאותי, את התעלותם המשותפת הם מצליחים לקשור בחיי היום יום.
כפי שציינתי אבא חלקיה היה בן בנו של חוני המעגל. סבו של אבא חלקיה הגיע לעולמות עליונים וחווה חוויות רוחניות מסעירות תוך התנתקות מההוויה, התרחקותו מהמשפחה ומהבית. נכדו של חוני המעגל מלמד אותנו מסר שונה. הזוגיות אינה עומדת בפני ההתעלות הרוחנית. ההיפך הוא הנכון, זוגיות נכונה היא המפתח להתעלות – והשמים הם הגבול.
(פנחסשעא)
