לאחר פטירתם של מרים ואהרון מגיעה שעתו של משה רבנו. לאחר שמחד נמצא פתרון לירושתם של בנות צלפחד ומאידך מתבשר משה שאינו ייכנס לארץ תובע משה מחליף ראוי שינהיג את העם. מלשון הכתובים ניתן לחוש את מצוקתו של משה (במדבר כז, טו – יז) :
וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל ה' לֵאמֹר: יִפְקֹד ה' אֱלקֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר אִישׁ עַל הָעֵדָה: אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם וְלֹא תִהְיֶה עֲדַת ה' כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה.
משה מדבר אל ה' ניתן לדייק מלשון הכתובים, שמשה זועק מעמקי הלב למחליף 'וידבר משה אל ה' לאמור'. כדרך העוסקים בצרכי ציבור,המסיחים דעתם ממשפחתם מבקש משה בעקבות הצלחת בנות צלפחד בתביעתם, שבניו ירשו את מנהיגותו וכפי המובא בלשונו של רש"י:
כיון ששמע משה שאמר לו המקום תן נחלת צלפחד לבנותיו אמר הגיע שעה שאתבע צרכי שיירשו בני את גדולתי. אמר לו הקב"ה: לא כך עלתה במחשבה לפני, כדאי הוא יהושע ליטול שכר שמושו שלא מש מתוך האהל.
לא זו בלבד, שמשה אינו נכנס לארץ אף בקשתו האחרונה נדחתה בניו לא ירשו את מנהיגותו. הקב"ה מעדיף את יהושע משרתו. בקשתו של משה לגיטימית שכן ישנה ירושה בהנהגה וכפי שפוסק הרמב"ם הלכות מלכים א,ז:
כשמעמידין המלך מושחין אותו בשמן המשחה, שנאמר ויקח שמואל את פך השמן ויצק על ראשו וישקהו, ומאחר שמושחין המלך הרי זה זוכה לו ולבניו עד עולם, שהמלכות ירושה שנאמר למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל … ולא המלכות בלבד אלא כל השררות וכל המינויין שבישראל ירושה לבנו ולבן בנו עד עולם, והוא שיהיה הבן ממלא מקום אבותיו בחכמה וביראה ….
משה סבור שהם מתאימים לתפקידם אולם הקב"ה אינו מסכים עמו. בפסוקים אין אנו מוצאים ולו פעם אחת דו שיח או שיתוף פעולה בין משה לבניו. מצד שני, יהושע ומשה הולכים יחדיו ואף יהושע תופס מנהיגות במספר אירועים משמעותיים. מיד בצאתם ממצרים עומד יהושע בראש צבא הלוחמים כנגד עמלק. יהושע מלווה את משה במעמד הר סיני וממתין לו במשך ארבעים יום בו בזמן שהעם חוטא בחטא העגל. בעוד שיהושע הופך לתלמידו המובהק בניו של משה אינם נמצאים במחיצתו. משה מאז ומעולם ניתק בין תפקידו הציבורי לבין מעורבותו בתא המשפחתי. כאשר משה הלך למצרים על מנת להוציא את העם הוא לוקח לשליחות הלאומית את אשתו ובניו. בשעה שהוא פוגש את אהרון הלה משכנעו, שיחזירם למדין וכך אומר לו אהרן: 'על הראשונים אנו מצטערים ואתה בא להוסיף עליהם. אמר לה: לכי אל בית אביך, נטלה שני בניה והלכה לה'. משה נמצא במצרים לבדו ללא משפחתו. בעת יציאת מצרים הילדים נמצאים בבית חותנו – יתרו ואינם רואים את הנסים הגדולים של קריעת ים סוף ומלחמת עמלק. כאשר שומע יתרו את הנסים הגדולים הוא מחליט לקחת את צפורה ובניה למשה אביהם. חז"ל נחלקו מתי משה פוגש את משפחתו לדעת רבי יהושע לאחר מלחמת עמלק ולדעת ר' אלעזר המודעי לאחר מעמד הר סיני. וכך נוטה דעתו של אבן עזרא: 'ולפי דעתי, שלא בא רק בשנה השנית אחר שהוקם המשכן, כי כתוב בפרשה עולה וזבחים לאלקים (שמות יח יב), ולא הזכיר שבנה מזבח חדש'. לפי הפרוש המאחר את הגעת המשפחה לאחר מעמד הר סיני ילדיו של משה נעדרים בתקופה הכי משמעותית של עם ישראל רגע כריתת הברית וקבלת התורה.
כוונתו של משה בעת שהחזיר את משפחתו למדין היתה חיובית משום שרצה למנוע את חשיפת ילדיו מהמראות הקשים שבמצרים. מצד שני, רצף האירועים מרגע יציאת העם ממצרים ועד מעמד הר סיני ובניית המשכן לא הותיר למשה פנאי לטפל במשפחתו וכך הם הפסידו את המאורעות הכי משמעותיים. לעומתם, יהושע מלווה את משה בכל האירועים המשמעותיים. גם אם הבנים ראויים הם להנהיג חסר להם פרק היסטורי משמעותי שמונע מהם את החיבור לעם. זאת ועוד סביר להניח שיש להם כעס על משה אביהם על כך שלא היו שותפים להתהוותו של העם מעת צאתו ממצרים. אם כן, היעדרותם של הבנים מהכתובים בתורה אינה מקרית ויתכן שמדובר בשתיקה רועמת. משה מבקש ומתחנן מהקב"ה רגע לפני מותו, שבניו ירשו את תפקידו אבל לא ניתן להיענות לו ולהעדיף אותם על פני יהושע. לא זו בלבד שמשה לא הורשה להיכנס לארץ ישראל נדחתה בקשתו שהבנים ימשיכו את דרכו. זו מכה כואבת עבור משה ששילם מחיר משפחתי כבד ולא זכה להוריש את תפקידו לבניו.
(פנחס תשעא)
המחיר הכבד של שליחות ציבורית
השארת תגובה