הרטוריקה של בנות צלפחד

טענתן המרכזית של בנות צלפחד בעמדן לפני משה: 'לָמָּה יִגָּרַע שֵׁם אָבִינוּ מִתּוֹךְ מִשְׁפַּחְתּוֹ כִּי אֵין לוֹ בֵּן תְּנָה לָּנוּ אֲחֻזָּה בְּתוֹךְ אֲחֵי אָבִינוּ'. לטענה פשוטה והגיונית זו הקדימו הבנות: 'אָבִינוּ מֵת בַּמִּדְבָּר, וְהוּא לֹא הָיָה בְּתוֹךְ הָעֵדָה הַנּוֹעָדִים עַל ה' בַּעֲדַת קֹרַח, כִּי בְחֶטְאוֹ מֵת וּבָנִים לֹא הָיוּ לוֹ'. הרמב"ן (כז,ג) סבור שהיה חשוב לבנות צלפחד להדגיש בפני משה, שאביהן אינו בכלל עדת קרח וכך הוא כותב: 'שחשבו שמשה רבינו היה שונא עדת קרח יותר מכל החוטאים, שמתו במדבר, שהם היו הקמים כנגדו והכופרים בכל מעשיו…' . בנות צלפחד טוענות שאין כל סיבה למנוע ירושה מאביהן, שכן הוא לא נכלל במחלוקת קרח. אולם מדוע הבנות מציינות שאביהן מת בחטאו? מה התועלת בתוספת זו? התנאים נחלקו אודות חטאו של צלפחד:
'תנו רבנן: מקושש זה צלפחד, וכן הוא אומר: ויהיו בני ישראל במדבר וימצאו איש וגו' ולהלן הוא אומר: אבינו מת במדבר, מה להלן צלפחד, אף כאן צלפחד, דברי רבי עקיבא. אמר לו רבי יהודה בן בתירא: עקיבא, בין כך ובין כך אתה עתיד ליתן את הדין. אם כדבריך, התורה כיסתו ואתה מגלה אותו! ואם לאו – אתה מוציא לעז על אותו צדיק. ואלא… מויעפילו הוה.' [כלומר היה שותף למעפילים ]
רבי עקיבא מנסה לחשוף את דמותו המסתורית של החוטא ועושה זאת בדרך המקובלת של דרשות הכתובים. בנות צלפחד מעידות, שאביהן מת במדבר והמקושש הוא היחיד שמיתתו במדבר ידועה ומפורסמת. זאת ועוד הן מעידות, שמת בעטיה של עבירה ולכן סבור רבי עקיבא שהמקושש הוא צלפחד. רבי יהודה בן בתירא מתנגד נחרצות לגישתו. לדעתו, אין זה נכון לחשוף את זהותו האלמונית של החוטא ללא צורך חינוכי או משפטי. יתכן ורבי עקיבא מעונין להדגיש את פער הדורות שבין צלפחד לבנותיו. בעוד, שצלפחד קושש עצים בפרהסיה ובכך התריס כנגד הקב"ה, הרי שבנותיו העזו אבל בכיוון אחר. הן תבעו את חלקן והיו בטוחות שהתורה צריכה ויכולה לתת לכך פתרונות. הן ניסו בכל כוחן לדאוג לנחלת אביהן שמת במדבר ולא זכה להיכנס לארץ ישראל. אולם סיום דבריו של רבי יהודה לכאורה מאכזב, שכן גם הוא לכאורה חושף את חטאו של צלפחד ללא צורך ומשייכו לקבוצת המעפילים. אם כן, מה המנדט שקיבל רבי יהודה בן בתירא להכליל את צלפחד בקבוצת המעפילים? שמא רבי יהודה סבור, שמדובר בחטא מיוחד, המעיד על אהבה יתירה לארץ ישראל. חטא המעפילים הוא הבסיס לבקשת הנחלה. אהבתו הגדולה של צלפחד לארץ ישראל קלקלה את השורה וגרמה לו לחטוא יחד עם המעפילים ולהעפיל ללא רשותו של הקב"ה. לדעת רבי יהודה בן בתירא אין זה גנאי לומר שהיה מן המעפילים, זו באמת הטענה של בנותיו. הן מבקשות לחשוף את אהבתו לארץ על מנת שגם הוא יזכה בירושה. לכן, אף אם התורה כיסתה על חטאו, אין בחשיפת החטא כל בעיה. אכן צלפחד היה מבעלי התשובה של דור המדבר, מאלו שמסרו את נפשם לעלות לארץ ישראל על מנת לתקן את מה שחטאו בני אותו דור ביחסם אל הארץ. כאן נחשפת חכמתן של הבנות, שמבקשות ממשה, שתעמוד להן הזכות של העפלה אל ארץ ישראל לאחר חטא המרגלים ויזכה על ידן בירושת ארץ ישראל. פעמים עבירה עלולה לנבוט מתוך אהבת השם. אמנם חובה להתרחק מדבר עבירה גם בסיטואציה, כזו אבל מצד שני יש לזכור את המניעים החיוביים שגרמו לחטא. בנות צלפחד מבינות שמדובר בחטא, אבל הן מבקשות שבית דינו של משה לא יתעלם מהנסיבות שגרמו לחטא.
(פנחס תשעז)