נעמי (יפה) עיני (פסיכולוגית חינוכית ובוגרת בי"ס מנדל למנהיגות חינוכית)כך מסתיימת ההפטרה שלנו: "הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב וּמָה ה' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ, כִּי אִם: עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט, וְאַהֲבַת חֶסֶד, וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹקיךָ" (מיכה ו', ח').
משחר האדם או ליתר דיוק משחר הפילוסופיה, עסוקים בני האדם בשאלה "מהו טוב".
הפילוסופיה הקלאסית שואלת מהו הטוב העליון ואיזהו האדם המוסרי. שאלה נוספת שעולה מן השיח הפילוסופי נוגעת ל"מעשה הראוי" שחובה לעשותו, בין כפרט ובין כהנהגה שלטונית.
מהי המידה הטובה, וכיצד יקנה אותה האדם? שואל אריסטו ב"תורת המידות".
בקראי את ההפטרה, נדהמתי לגלות כי דבריו של מיכה הנביא אל העם: "הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב וּמָה ה' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ", מתייחסים באופן מופלא, לשתי השאלות הפילוסופיות הגדולות – אודות ה"טוב" ואודות "המעשה הראוי".
ואולם למה מתכוון הנביא בדבריו?
מהו "טוב"?
שלוש תשובות אפשריות אני מוצאת בדברי הנביא:
א. ה"טוב" הוא אלוקים. ממנו נובע הכל והוא השלמות בהתגלמותה.
ב. ה"טוב" הוא השיח והזיקה של אלוקים כלפי האדם – "הגיד לך", "דורש ממך". העובדה שלקב"ה יש צפיות ודרישות מאתנו, מעידה על קשר בינינו ועל משמעות שהוא מעניק לקיומנו. מציאות זו היא ה"טוב".
ג. ה"טוב" הוא "המעשה" (ולא אידיאה מרוחקת), וליתר דיוק – מה שה' דורש מאתנו לעשות.
מהו המעשה הראוי?
כאן ניתן להתייחס לרשימת ההנחיות כפשוטה – מה שאמר הנביא, אלו המעשים הראויים. בהקשר זה, כמובן שכל הנחייה נפרטת לתתי הנחיות וכללים.
אפשרות אחרת היא תפישת ההנחיות כ"תכנית אב" וראייתה כנוגעת ברבדים שונים של התנהגות חברתית – התנהגות לפי הדין (צדק), התנהגות שלפנים משורת הדין (חסד) וצניעות בעבודת ה' – הבנה שיש ריבון לכל המעשים.
***
ללא קשר לאופן בו נבין את דברי הנביא, הרי שההפטרה מביאה אותנו אל רגע של שיא:
רציתם לדעת מה טוב? הרי התשובה לפניכם! אמנם יש לעמול על תרגומה, אבל הד.נ.א. שלה מונח כאן ממש. תיבת האוצר נמצאה!
מעניין לגלות מדוע זכינו לשפע הזה. הקשרם של דברי הנביא אינו מחמיא, בלשון המעטה, והם נמסרים לעם בסצנה, שלו הייתה לקוחה ממערכת יחסים אנושית, ניתן היה לזהות בה נימה של ייאוש:
" עַמִּי, מֶה עָשִׂיתִי לְךָ וּמָה הֶלְאֵתִיךָ? עֲנֵה בִי! " (שם, ו'/ג') כ אומר הקב"ה לעמו. מדוע קשי עורף אתם ולמרות הנסים הגלויים אתם ממשיכים לחטוא ולסלף את רצוני? מספיק עם קרבנות השווא ! הרי לכם, אחת ולתמיד- רצוני האמתי.
כשה"טוב" נאמר בפרצוף
כתלמידים, כבנים ואף כבני זוג, פעמים רבות אנו מתנגדים ונאטמים מול המלצות ובעיקר מול הנחיות כיצד לפעול ולהתנהג. כמה פעמים אמרו לנו הורינו, גם כשהפכנו להורים בעצמנו, "אל תנהגו כך" או "לפני שאתם מחליטים, ראוי שתשקלו גם את זה". "אנחנו יודעים", "הבנו", "עזבו, בדור שלכם הכל היה אחרת / יותר פשוט", כך אנחנו משיבים.
"הקשיבו לנו. יש לנו ניסיון בזה, את טובתכם אנחנו רוצים", הם יגידו במאמץ נוסף, מבליגים על עלבון ומודעים להמשך הצפוי.
"סמכו עלינו", נאמר, "אנחנו יודעים מה אנחנו עושים וזה מה שטוב לנו".
גם לאחר שחשף בפנינו את סוד ה"טוב", יודע בורא עולם מה שנשיב. והוא אינו מתייאש.
בחיקוי הדרך בה הוא מנהיג אותנו, טמון לתפישתי שיעור עצום בהורות: יש לדרוש מן הבנים דרך ארץ ויראת אלוקים, לכוון ואף להעיר ולנזוף, ובעיקר להסביר שוב, בסבלנות ובמדויק למה אנו מצפים ומדוע. החינוך אינו תמיד סוגו בשושנים, מלמד אותנו הנביא בשם ה'. בשלב הקוצים והדרדרים ובכלל, כדאי לקחת נשימה ארוכה ולהאמין שהחסד שהענקנו להם ומה שטבענו בנפשם, הופנם ויישאר.
בנינו ובנותינו שלנו הם, וגם של הקב"ה. איננו לבד באתגר הזה. כך היה ויהיה. והוא (הקב"ה) –לא עומד לוותר עליהם. לעולם.
(בלק תשעו)
