הרב ד"ר צחי הרשקוביץ (אונ' בר אילן)בפרשתנו מדבר משה רבינו על לבו של יתרו חותנו, ומנסה לשכנעו ללכת עם ישראל בדרכם אל הארץ המובטחת. בין הפצרותיו נמצא הטיעון המופיע בראש הרשימה: "והיה הטוב ההוא אשר ייטיב ה' עמנו והטבנו לך" (במדבר י, לב). הפרשנים מבארים טוב זה כנחלה מיוחדת בארץ לה זכו בני יתרו, באיזור יריחו. פירושם נעוץ בדברי הספרי על אתר, המתאר את הירושה הזמנית הזו של צאצאי יתרו:
"והיה כי תלך עמנו. וכי מה טובה הטיבו לו? אמרו כשהיו ישראל מחלקים את הארץ, הניחו דושנה של יריחו חמש מאות אמה על חמש מאות אמה, אמרו להם: כל מי שיבנה בית הבחירה בחלקו (שהרי זהו גודלו של מתחם הבית, ומכאן שהשבט הפסיד חלק זה בנחלתו) יטול דושנה של יריחו. נתנוהו ליונדב בן רכב חלק בראש, והיו אוכלים אותו ארבע מאות שנה וארבעים שנה… וכיון ששרת שכינה בחלקו של בנימן, באו בני בנימן ליטול חלקם, באו ופינו אותו מפניהם שנאמר: 'ובני קיני חותן משה עלו מעיר התמרים' (שופטים א,טז)". (ספרי במדבר פיסקא כג)
אם כן, ההטבה הגדולה היתה ירושה בארץ, אם כי ירושה זמנית, אך גם לאחר מכן אנו מוצאים ששבט יהודה העניקו להם מקום, כמפורש בתחילת ספר שופטים.
אולם, ביאור מעמיק ומרתק העניק לנו אחד ומיוחד, הלא הוא ר' יעקב צבי מקלנבורג, מחבר פירוש "הכתב והקבלה" על התורה. גאון זה היה פרשן מופלא של התורה, שמטרתו המוצהרת היתה להוכיח את אמיתות מסורת חז"ל מתוך הכתובים עד מקום שידו מגעת. יחד עם זאת לא נמנע רי"צ מקלנבורג מלבאר פירושים הגיוניים ומושכלים של דברי התורה. כך עשה כאן.
לדבריו, כוונת משה רבינו בפנייתו הנרגשת ליתרו היתה כזו: אם אכן יסכים יתרו, כהן מדין, אדם בעל מעמד ושעור קומה צבורי בקרב כל בני האיזור, ללכת אחרי ה' אלקי ישראל, קשה להעריך את עוצמת ההשפעה שתהיה למעשיו. ההשפעה תפעל בשני מישורים מקבילים. במישור האחד, מפעלו של יתרו יעשה רושם גדול על הגויים, שיכירו כי אם גדול כמוהו נטש את ביתו ומשפחתו, ובעיקר את אמונתו בשביל לדבוק באלקי ישראל, מן הראוי ללכת בעקבותיו. כלומר, יתרו כסולל דרך בפני המון גרים משכילים חדשים. תרומה שניה תהיה לעם ישראל. העם היוצא ממצרים זקוק לחיזוק מורלי משמעותי, ואין ספק שאם יתרו יצטרף אליהם, הרי שבכך הוא מעניק רוח גבית ומשענת תודעתית לכל בני העם, הנאבקים כעת על ביסוס אמונתם. לכן, מבטיחו משה, שכרו יהיה עצום באם ישכיל ללכת אחרי אלקינו, כי הוא יבסס את אמונת ישראל, ובזה כל ההטבה שייטב לישראל בזכותו תיזקף לטובתו על ידי מלך מלכי המלכים.
ניתן לומר שקדם לכתב והקבלה לא אחר מאשר רבינו משה בן מימון, גדול האמונה הישראלית. הלה, במכתב תשובה מפורסם לר' עובדיה הגר, מעלה על נס את חשיבותם של הגרים כתומכים ברוח ישראל ואיתנותה, לנוכח משברים חיצוניים (ראה שו"ת הרמב"ם סימן תמח, מצוי גם באגרותיו). ר' עובדיה זה, היה גר שהצטרף לעמנו מקרב הישמעאלים. רבו של ר' עובדיה היה, ככל הנראה, אדם גס וקשה, שהתעלם במפגין מהוראות ברורות של התורה על דבר היחס הנכון לגרי הצדק. בעת ויכוח הלכתי עם ר' עובדיה (ויכוח שר' עובדיה צדק בו, כך לפי הרמב"ם עצמו), קרא רבו של ר' עובדיה לתלמידו כסיל, והכלימו בצורה חריפה ביותר. למשמע דברים אלה מתגולל הרמב"ם על איש זה, ומתפלא פליאה רבתי על התעלמותו הבוטה ממצוות ה' הנכפלת שלושים ושש פעמים בתורה, בדבר שמירת כבוד הגר (ראה בבא מציעא נט,ב)!
בעיקר מופתע הרמב"ם מעזות פניו של הרב, שדיבר סרה במי שפנה עורף לאלהי השקר ודבר בדרך ה'. כך מבחר מלשונו:
"וזה שקרא לך כסיל תמה גדול הוא! אדם שהניח אביו, ומולדתו, ומלכות עמו וידם הנטויה, והבין בעין לבו, ובא ונדבק באומה זו שהיא היום למתעב גוי עבד מושלים, והכיר וידע שדתם דת אמת וצדק, והבין דרכי ישראל… והכיר הכל ורדף אחר ה', ועבר בדרך הקדש, ונכנס תחת כנפי השכינה, ונתאבק בעפר רגלי משה רבינו, רבן של כל הנביאים ע"ה, וחפץ במצותיו, ונשאו לבו לקרבה לאור באור החיים, ולהעלות במעלת המלאכים, ולשמוח ולהתענג בשמחת הצדיקים, והשליך העולם הזה מלבו, ולא פנה אל רהבים ושטי כזב, מי שזו מעלתו – כסיל יקרא?! חלילה לך! לא כסיל קרא ה' שמך, אלא משכיל, ומבין, ופקח, והולך נכוחות! תלמידו של אברהם אבינו, שהניח אבותיו ומולדתו ונטה אחרי ה'! ומי שברך את אברהם רבך ונתן לו שכרו בעולם הזה ולעולם הבא הוא יברך אותך, ויתן לך שכרך כראוי, בעולם הזה ולעולם הבא, ויאריך ימיך עד שתורה במשפטי ה' לכל עדתו, ויזכה אותך לראות בכל הנחמות העתידות לישראל, והיה הטוב ההוא אשר ייטיב ה' עמנו, והטבנו לך, כי ה' דבר טוב על ישראל!".
גם בדורנו יש רבים וטובים העמלים על קירוב גרי צדק ללב האומה, ומן הראוי לברכם במאמציהם להגדיל את כוחו של עם ישראל ולהרבות בו אנשי אמת שבחרו בדרך ה'. ויזכו גם גרי הצדק עמנו בכל טוב ה'.
בהעלותך תשסו
