על הונאה והפקעת מחירים בעתות משבר

עיתות חירום מובילות לא פעם לצורך מוגבר במוצר או במצרך מסוים. מצב זה מוביל חלק מבעלי עסקים להפקיע מחירים. לעיתים קיים פעם עצום בין מחיר המוצר ערב התעוררות הצורך המוגבר לבין מחירו בשיאו של הביקוש. וכאן עולה השאלה האם מותר לנצל מצוקה וצורך של אדם לדבר מסויים כדי להפקיע את מחירו?
פרשת השבוע מוקדשת, בין היתר, למצוות הקשורות בענייני נדל"ן, מצוות שמיטה, דין היובל, עסקאות במקרקעין. בהמשך מובא עניינו של אדם שהתמוטט כלכלית. ובין שני עניינים אלו מופיע פסוק המבקש להזהיר "לא תונו איש את עמיתו ויראת מאלוקיך, כי אני ה' אלוקיכם".
כאן המקום לתהות מה הקשר בין מצוות שמיטה, יובל, למצוות הונאה ולהתמוטטות כלכלית? הרש"ר הירש מסביר סמיכות זו באופן הבא: "הפסוקים הקודמים אסרו אונאה במסחר, והם ביארו איסור זה בייחוד ביחס למסחר בקרקעות; ואילו הפסוק הזה בא להרחיב איסור זה, והרי הוא כולל עתה גם אונאת דברים. כל המצער את חברו בדברים עובר בלאו זה". כלומר, הסמיכות בין ענייני מקרקעין להונאה אינו מקרי וציוויו כאן מהווה השלמה מתבקשת, שכן עובדת היות הנדל"ן משאב מוגבל גורם לבני האדם למקסם ולהגדיל את זכותם במקרקעין.
ניתן להציע הסבר נוסף. ענייני הנדל"ן המובאים בפרשה ובמיוחד מצוות השמיטה והיובל, מבקשים לבטא את העובדה שרכושו של האדם לא באמת שלו. אמנם האדם יכול להחזיק בהם כדין, אך אחזקתו מוגבלת. כך למשל משמיע לנו בעל ספר החינוך: "רצה ה' להודיע לעמנו כי הכל שלו, ולבסוף ישוב כל דבר לאשר חפץ הוא ליתנה בתחילה כי לא הארץ". היטיב לבטא את תפיסת האדם ביחס לרכושו אשר ממנה בוקעים צדדיה הסוציאליים של השמיטה הרש"ר הירש בקובעו: "יש בהן משום מעשה הודאה, שאין כמוהו לשגב. אומה שלמה מכריזה במשך שנה תמימה בשדותיה ובקרקעותיה, בגינותיה ובכרי דשאיה, בכל פרי ובכל עשב: אדמתנו הלאומית היא לה', ואנחנו רק גרים ותושבים עמו. בלא רום לבב ובלא גאוות רכוש הם מצטרפים בשוויון זכויות אל עניי האדם".
בהתאם לרעיון זה המשיכה התורה והזכירה את האיסור של הונאת איש את רעהו. על זה מלמדנו בעל ספר החינוך: "שאין ראוי לקחת ממון בני אדם דרך שקר ותרמית אלא כל אחד יזכה בעמלו כפי שיחוננו האלוהים בעולמו באמת וביושר".
אחד הצרכים הבסיסיים של האדם זה רכוש פרטי. לא בכדי חז"ל, בעומק תפיסתם, בבואם להגדיר מי מאבד את חיותו עוד במהלך חייו, מונים את העני כמי שמשול למת. בקצה השני ניצב העשיר שעושרו יכול ויביא אותו למצב של 'וישמן ישורון ויבעט'. אויבו הגדול ביותר של האדם, כפי שהשמיענו הרש"ר הירש, "אין לאדם אויב גדול יותר מההצלחה".
בשולחן ערוך בהלכות הונאה מובאים דינים שאוסרים על הפקעת מחירים, יתר על כן, בהתאם לעקרון ההלכתי, מותר לאדם לדרוש עד 1/6 יותר משוויו של המוצר, ולכן קובע השולחן ערוך שחובה להקים בעלי תפקיד האמונים על השערים, שלא ירוויח כל אחד מה שירצה.
סמיכות ההונאה למצוות השמיטה והיובל מצד אחד, ותיאור הידרדרותו הכלכלית של אדם מהצד השני יש בהם כדי לאותת לאדם שחיים תקינים ומאוזנים יכולים להתקיים כאשר האדם תופס את רכושו בראיה בריאה, שתכליתה לסייע, לקדם ולהיטיב. אדם שאינו מפנים את גבולות ההצלחה ואינו מצליח לדכא את יצרו להגדיל את עושרו גם בדרכים פסולות של הונאה וגניבת דעת, יכול להידרדר להתמוטטות כלכלית. ואולי באופן זה ניתן להבין גם את השאלה הראשונה שנשאל אדם לפני בית דין של מעלה לאחר פטירתו – "נשאת ונתת באמונה"?.
(בהר בחוקותי תשפ)