ד"ר יצחק קניגסברגפרשת השבוע דנה באחד האיסורים החמורים בתורה – מתן הלוואה בריבית: "הוקשו מלוי רבית לשופכי דמים" (בבא מציעא סא' ב'). "שכל המלוה בריבית כופר בעיקר" (ירושלמי, בבא מציעא, פ"ה ה"ח). התורה מזהירה את המלווה בריבית: "וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ גֵּר וְתוֹשָׁב וָחַי עִמָּךְ: אַל תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית וְיָרֵאתָ מֵאֱ-לֹהֶיךָ וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ: אֶת כַּסְפְּךָ לֹא תִתֵּן לוֹ בְּנֶשֶׁךְ וּבְמַרְבִּית לֹא תִתֵּן אָכְלֶךָ". חומרת העבירה מתבטאת גם בכך, שהקב"ה ראה צורך להזהיר את בני ישראל מלקחת ריבית בעוד שני מקומות בתורה: " אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְ" (שמות כב'). וכן "לֹא תַשִּׁיךְ לְאָחִיךָ נֶשֶׁךְ כֶּסֶף נֶשֶׁךְ אֹכֶל נֶשֶׁךְ כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יִשָּׁךְ" (דברים כג').
לאור כל זאת נשאל: איך קרה שכיום אנחנו "עוברים" על איסור מפורש זה בתורה?!
במהלך הדורות, שינוי שיטות ותנאי המסחר, כמו גם מערכת הבנקאות המודרנית והשימוש בשטרות חליפין, הרחיבו את הצורך בהלוואות מזומנים, או בהמרת שטרות תוך לקיחת סיכונים שונים ובעיות של עלויות ושינויי שערי חליפין, אשר גרמו להפסדים ניכרים למלווה. מציאות זו, גרמה לכך שיהודים חדלו להלוות כספים זה לזה, או מצאו פתרונות עוקפים באמצעות הערמות שונות, כדי לאפשר הלוואות נושאות ריבית (כמו באמצעות נוכרי או קנס על פירעון מאוחר), כאשר חלק מהפתרונות לא עלו תמיד בקנה אחד עם הדרישה: "אֶת כַּסְפְּךָ לֹא תִתֵּן לוֹ בְּנֶשֶׁך". האיסור חל דווקא בהלוואה שבה רק צד אחד מרוויח בכל מצב. איסור זה לא יחול על רווח הבא כתוצאה מעסקה בין הלווה למלווה.
בהלוואה במסגרת היתר עסקה משתנה ההגדרה של פעולת העברת הכסף מיד המלווה ליד הלווה. במקום ההגדרה "הלוואה" חז"ל מגדירים זאת "עסקא" . בעסקה זו אין שני צדדים: מלווה ולווה, אלא זו עסקת חבילה, בה המלווה והלווה הופכים להיות שותפים להפסד ולרווח כאחד, ובכך הם מקיימים במובן שונה את הצו: "וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ".
במקרה זה חז"ל נאלצו להתמודד עם בעיות הלכתיות שהתעוררו עקב תהפוכות כלכליות בעולם, שמנעו את קיום מצוות עשה של הלוואה לזולת בגלל איסור נשך.
גם פוסקי דורנו נאלצים להתמודד עם בעיות הלכתיות שהתעוררו ומתעוררות חדשים לבקרים עקב פיתוחים טכנולוגיים חדשים בעולם המודרני. אחד הותיקים והחשובים שבהם הוא ההיתר להשתמש בחשמל בשבת. בסוף הפרשה התורה מצווה:
"אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ"! איך ניתן לשמור על השבת בעידן החשמל?
זרם חשמלי מוגדר כתנועת חלקיקים על גבי תווך הנמצא במתח. כדי שיזרום זרם כל שהוא יש צורך בכוח הפועל על המטענים ומזיזם. הכוח הזה הוא או שדה חשמלי או שדה מגנטי הנוצר ע"י כל מקור אנרגיה חשמלית – סוללה או גנראטור .
הגנראטור בתחנת הכוח מופעל על ידי דלק נוזלי או מוצק, דלק גרעיני, אנרגיה סולרית, מפל מים וכו'. במעגל סגור לא נולד ולא נוצר מטען חשמלי חדש. המטענים רק מועברים ממקום אחד לשני. מקור המתח הוא הכוח המניע את המטענים החופשיים הנמצאים במערכת. מטענים אלה יכולים להפעיל ציוד חשמלי הקשור לפיקוח נפש בבתי חולים, מערכות בטחון, וכו'. מכיוון שפיקוח נפש דוחה את כל המצוות שבתורה, לכן נקבע שבמקרה של פקוח נפש אכן יהיה מותר להשתמש בחשמל בשבת, אך מה יהיה הדין לגבי האוכלוסייה שאינה נמצאת בפיקוח נפש?
במס' שבת למדנו: המדליק נר לחולה בשבת מותר לבריא ליהנות לאורו כי "נר לאחד נר למאה". לפי זה מותר לעובד תחנת הכוח לעבוד בשבת ולספק את כל התצרוכת הנדרשת, שהרי איננו יכול להפריד בין זו המכוונת לפיקוח נפש לבין זו המסופקת למקרים בהם אין פיקוח נפש, ומותר גם לצרכן הרגיל להשתמש בחשמל לצרכיו.
כך השכילו פוסקי זמננו למצוא את הפתרון לשימוש בחשמל בשבת לטובת כלל ישראל. וכרגיל, יש הדוחים זאת ומשתמשים בגנרטורים בשבת ולא במערכת החשמל הכללית.
(בהר תשעו)
