הרב אבינדב אבוקרט (רב קהילת אברהם יגל, גבעת שמואל)אחד מדיני הפרשה עוסק ביהודי שירד מנכסיו ונמכר לעבד אצל גר או אצל גוי – 'וְכִי תַשִּׂיג יַד גֵּר וְתוֹשָׁב עִמָּךְ וּמָךְ אָחִיךָ עִמּוֹ וְנִמְכַּר לְגֵר תּוֹשָׁב עִמָּךְ אוֹ לְעֵקֶר מִשְׁפַּחַת גֵּר' (ויקרא כה מז). הדין עוסק ביהודי נמכר לגר צדק או לגר תושב שמקבל עליו שבע מצוות בני נח אך אוכל נבלות ולבסוף לגוי או לעבודה זרה בעצמה. מדובר בהידרדרות חמורה שבה אדם מישראל הפך לעבד השייך למעמד הנמוך בעם ישראל ואפילו לגוי בעצמו. רש"י מסביר כיצד נוצרה סיטואציה קשה שכזו, הגוי הפך לגר תושב ובחר להדבק בעם ישראל ולכן זכה להתעשר, מאידך היהודי הפך לעני בגלל ההידבקות בגר תושב והלמידה ממעשיו.
גר תושב הוא אדם שהחליט להתקרב למנהגי ישראל ומידותיהם הטובות כרחמנים וגומלי חסדים ועל כן נעשה עשיר. מעתה, כל חסרונו הוא בתחום שבין אדם לאלוקיו, בכך שהוא ממשיך לאכול נבלות לתיאבון. אם כן, מדוע היהודי שנדבק באדם רחמן כזה הופך בעצמו לאיש רש, שאיבד את כל ממונו. מדוע התכונות שהפכו את הגוי לאדם טוב יותר ושיפרו את חייו, חוללו נזק אדיר ליהודי שהתקרב אליו.
בתירוץ שאלה זו, מחדש הנצי"ב הגדרה מהותנית מופלאה המבחינה בין ישראל לעמים. מבחינה טבעית, ידוע הוא שככל שגוף שייך לרובד גבוה יותר במציאות, כל פגיעה ביתרון שלו – לא מורידה אותו לרובד אחת מתחת, אלא גורמת לו הפסד מוחלט. למשל, צומח שעובר תהליך של התייבשות או ריקבון, לא הופך לדומם בר קיימא אלא קמל ומת לגמרי. הנצי"ב מחדש, שדבר זה מתקיים גם במדרגות רוחניות ולכן ככל שאדם שייך למדרגה רוחנית גבוהה יותר, כל פגיעה פה מובילה אותו לנזק חמור יותר. במדרגת הגוי, עצם היותו אדם בר דעת המתנהג בדרך ארץ עם הבריות היא מדרגה גבוהה ולכן היא אינה מתקלקלת מהר. אבל היהודי שזכה למהות רוחנית גבוהה, משחית את צורתו לחלוטין בשעה שהוא חוטא ולו בחטא קל. זאת הסיבה, שהגוי שהתעלה ולו מעט והתקרב לעם ישראל רק במידותיו, כבר זכה לברכה ועשירות. אבל היהודי אינו יכול להסתפק בהתנהלות כמקבילו הגוי, ואם הוא חוטא ולו באכילת נבלות, הוא מאבד אפילו את התכונות הטובות הבסיסיות שהיו לו ונעשה אדם רע ואכזר שסופו עניות.
גוי האוכל נבלות יכול להיות גוי מוסרי מאוד, בעל מידות תרומיות ואמונה יוקדת בבורא שמכוחה יקיים את שבעת מצוות בני נח. אבל יהודי שיאכל נבלות וטריפות יגרום בכך לפגם רוחני שיהרוס את נפשו בצורה חמורה ויביא אותו למצב שבו הוא נמכר לעבודה זרה. אכילת מאכלים כשרים היא למעשה דרך לשמור על מעלותינו הרוחניות. דברים ברוח זו כתב רש"ר הירש (ויקרא יא מז) בלשונו המיוחדת – 'שטעם מצוות אלה איננו הבריאות הגופנית, אלא השלמות המוסרית של נפשותינו… לא בריאותנו הגופנית, אלא בריאותה הרוחנית והמוסרית של נשמתנו היא שתובטח על – ידי קיום מצוות אלה. הן הן השומרות על החושניות הגופנית מפני מאוויים בהמיים עזים; והן המגינות על הרצון הרוחני והמוסרי – לבל יקהה ולבל ישותק.. היא שתכשיר את הגוף להיות עבד נשמע לנשמה האלוהית'.
ברוח דברי הנצי"ב כותב גם תלמידו הגדול – הרב קוק, כשהוא דן במשמעותם של המאכלים והשפעתם על הנפש. הרב קוק (שמונה קבצים א קסא) מבאר שהמאכלים שהתורה התירה לעם ישראל מותאמים לאופייה – 'מאכלים שלה מתאימים הם לרוחה פנימה, האסורים לה מטשטשים הם את הרוח'. התפקיד שלהם הוא לסייע לכוחות של הגוף האוכל והנפש השבעה מהמאכלים להתחבר למהות הפנימית הרוחנית הישראלית. לעומת זאת, 'המאכלות האסורות מטמטמות את הלב, מאבדות את הרושם של ציור החיים המיוחדים לישראל, הקדושה הישראלית מטשטשת על ידם, ושוב אין כחות הנפש מתקשרים בתכונה ישראלית'.
הרב קוק מצביע על הבדל נוסף בין היהודי לגוי הנוגע למקור החיוב והסיבה לעשיית חסד עם הבריות. הגוי עושה חסד בשל נטיית נפש, רגש של רחמנות וטוב לב, ולכן אכילת פיגולים אינה מזיקה להם. אבל יהודי עושה צדקה וגומל חסד בגלל דבר מרומם יותר – הצו האלוקי והיעוד הרוחני שניתן לו במעמד קבלת התורה. 'מצות הצדקה וכל המצוות השכליות כולן, כשיעשה אותן איש מאוה"ע מפני רגש הנפשי הנטוע בו, הרי הוא משובח מאד, וכבר יש בידו תכלית מעלתו שהוא מוכן אליה. אבל איש מישראל לא זכה עדיין בזה כל אורחותיו, כי אם כשיעשה כל אלה יען שהן דרכי השם יתברך ברוך הוא. ודבר זה נמשך יען שתעודת ישראל בעולם היא למען ההשלמה האלהית, ולזה אין די בהנהגה הישרה על פי השכל לבד, כי אם להדבק בדרכי השם יתברך מצד שהן דרכיו יתברך העליונות' (מדבר שור לג).
זאת הסיבה, שכשיהודי אוכל מאכלות אסורות גם הנטיות המוסריות שלו, השייכות לתחום שבין אדם לחברו, נפגעות. טוב הלב, רגש הרחמנות והרצון לעשות צדקה וחסד נובעים אצלו מהארת הנשמה היהודית ולא בשל מוסר אנושי. לכן, מאכל אסור הפוגם בהשפעה הרוחנית הזו, גורם ממילא לכך שהרצון לעשות צדקה הופך לקלוש והיהודי הופך אט אט לאדם מושחת במידותיו ונמכר לעבודה זרה. יש כאן גילוי של התורה, בדרך מרומזת העוסקת במקרה טרגי, על מעלת הנשמה הישראלית ומערכת הקשרים הרוחניים העמוקה שקיימת בו.
(בהר בחוקותי תשפ)
