אבי רט (מנהל חינוכי ועורך התלמוד הישראלי [מדיסון])
הדי השבוע היהודי והישראלי המטלטל והטעון שבין יום השואה ליום הזיכרון והעצמאות עדיין מהדהדים בחלל הישראלי , ומצריכים עיון ולימוד מעמיקים. אין לך שבוע במהלך השנה וימי השיגרה והחולין שבו העצבים הישראליים כל כך חשופים, שבוע בו כל מילה מקפיצה ומעוררת סערות ותגובות מכאן ומשם, ואין לך שבוע בו מפלס ההתרגשות גואה ועולה לגבהים שגם הציניות הישראלית הטיפוסית לא יכולה להם.
המסקנות והתובנות שלי מהשבוע הזה הן מאד פשוטות, בנאליות ואמיתיות.
בסך הכל יושב בציון עם נפלא, שיש לו ארץ נהדרת. יש כאן נוער טוב ומוכשר, אנשים עם לב זהב, וישראלים ישרים והגונים העובדים קשה לפרנסתם כדי לקיים את ביתם בכבוד. יש חיילי סדיר ומילואים נהדרים, האוהבים את החבר'ה מהפלוגה ונכונים לכל משימה חדורי מוטיבציה וציונות. יש לנו אימהות נהדרות ואבות אכפתיים. יש לנו מיליוני אנשים טובים באמצע ובצידי הדרך העושים מלאכתם נאמנה, מתנדבים, רגישים, אכפתיים וגומלי חסדים.
יש לנו תעשיות מובילות, מדע שנמצא בכותל המזרח של המדע העולמי, פיתוחים המשווקים לכל העולם. יש כל כך הרבה במה להתגאות ולהשתבח.
יש לנו בסך הכל רמת חיים גבוהה, חיים נוחים, ומדינה מתוקנת ונורמאלית.
נכון שיש גם הרבה בעיות ואתגרים, יש עוד הרבה מה לשנות ולתקן, ותמיד נכון לשאוף ליותר טוב, ליותר מוסרי וליותר ערכי, אבל בסך הכל העם היהודי והחברה הישראלית מורכבים מאנשים טובים ויקרים, מסורים ונאמנים, איכפתיים וציוניים, מסורתיים ומחוברים למורשתם ולזהותם.
הבעיה שלנו היא לא העם. העם שלנו הוא הרצל ביטון המקסים, והחיים שלנו בסך הכל תותים, גם אם מדי פעם חוטפים מכה קלה בכנף.
הבעיה שלנו בגדול ובלי להכליל נובעת משתי קבוצות שהתלהמותם אומנותם. הפוליטיקאים ואנשי התקשורת. שתי הקבוצות הללו ניזונות מהתלהמות ומשלהוב. כל פרנסתם וקידומם מבוססים על ליבוי שנאה וחירחור מדון. כל אחת 'מרימה להנחתה' לחברתה. העיתונאים מייצרים ומנפחים כותרות וציוצים כדי למכור עיתונים וכדי לקבל לייקים ותגובות, הפוליטיקאים נבהלים מהכותרות ומייד מייצרים תגובות המעלות את גובה הלהבות למקום גבוה וחם יותר. העיתונאים לא ינוחו ולא ישקטו עד שיסכסכו את הכל בכל כדי להבטיח לעצמם עוד כותרות ואווירת התלהמות, וחוזר חלילה- פוליטיקאים ועיתונאים- אלו מנפחים את אלו, אלו מפמפמים את אלו, אלו תוקפים את אלו, אלו לאלול שואלים, אלו לאלו ממללים, אלו לאלו מקשקשים, אלו לאלו תוקפים ומשסים.
כמו מטפסי הרים התלויים זה בזה כדי לא להיות תלויים זה בצד זה, כך אנשי התקשורת והפוליטיקאים ניזונים זה מזה, ומתוך רצון לשמר את מעמדם וכוחם הלא פרופורציונאלי הפכו את התלהמותם לאומנותם, ואת ליבוי היצרים והשיסוי למלאכתם ולפרנסתם.
לו אך נדע שכל זורקי הסיסמאות ומחפשי הכותרות המתלהמות ומגבירי גובה הלהבות, אינם אלא בסך הכל קומץ קטן ושולי המנסה לשמר את מעמדו התקשורתי והציבורי על גבי להבות השיסוי והגברת השנאה, ולו אך נשכיל להעמיד את עם ישראל הפשוט הבריא המקסים והטוב במקומו הראוי לו במרכז ההוויה והעשייה הישראלית- כי אז ההתרגשות של יום העצמאות למראה ומשמע הרצל ביטון היא תהפוך להיות לישראליות האמיתית ומלאת החסד, הרחמים,
המסירות, המסורת והאהבה.
(בהר תשעו)
