בפשטות, מצוות הכנסת אורחים מתקיימת על ידי הכנסת אנשים זרים ואורחים הביתה. כך מתעצמים ומתרבים קשרים חברתיים החיוניים לקיומה של החברה ולחוסנה. לכאורה, היינו יכולים לחשוב כי הזמנת שכנים לקידוש או לסעודה, או הזמנת חברים ואנשים רגילים להתארח – כל אלו הן פעולות חברתיות חביבות וחשובות, אך אינן בגדר מצוות הכנסת אורחים. ייתכן שהן בגדר 'ואהבת לרעך כמוך', אך לא בגדר מה שהתורה התכוונה במצוות הכנסת אורחים, המיועדת לאלו הזקוקים לפת לחם ולמיטה להניח עליה את הראש.
אולם ייתכן, ובמציאות ימינו, ובמיוחד לאור אירועי השנתיים האחרונות, יש להגדיר מחדש ולהרחיב את תחומי קיום המצווה הזאת. אולי הכנסת האורחים הקלאסית של הזמנת אורח עני הביתה פחות מעשית מסיבות שונות, אך אפשר לקיים את המצווה בעוד אופנים.
להקשיב לאדם עצוב שרוצה לשפוך את ליבו – זו גם דרך של הכנסת אורחים. הכנסת אורחים היא פעולה אינטימית של להכניס אדם זר לתוך המרחב הפרטי והאינטימי שלי. בין אם זה מרחב פיזי כמו הבית שלי וחדריו, בין אם זה מרחב נפשי של הכנסת אורחים ללב, הכוללת את היכולת להקשיב, ללוות, לתמוך, לחזק, להכיל ולהיות נוכח.
בעת הזו, ובעיקר לאחר השנתיים האחרונות, יש כל כך הרבה הזקוקים להכנסת אורחים נפשית שכזו. חיילים ולוחמים, נשותיהם, ילדיהם ובני משפחותיהם, משפחות שכולות, פצועי ומתמודדי גוף ונפש, כאלו הנאבקים על פרנסתם, ובמקביל גם עולים חדשים העושים את צעדיהם הראשונים בארץ וזקוקים להכנסת אורחים, רווקים ורווקות ומעוכבי שידוך שפעמים רבות מצפים ללב פתוח, לאוזן קשובה וליד תומכת, אנשים שפוטרו מעבודתם ומגששים את דרכם לפרנסה בכבוד ולהשבת הביטחון והכבוד העצמי – הרשימה של הנזקקים להכנסת אורחים מהסוג החדש ארוכה מאוד.

חז"ל לימדונו מכך שאברהם אבינו העדיף את הכנסת האורחים על פני נוכחות השכינה בצידו, כי גדולה הכנסת אורחים מקבלת פני השכינה. כנראה, כי לשכינה יותר חשוב כיצד בניה נוהגים זה בזה מאשר כיצד נוהגים בה. לשכינה יותר חשובים הצרכים הפיזיים, הרוחניים והרגשיים של בניה – מעוד דאגה כביכול לכבודה של השכינה. כבודה של השכינה הוא כבוד בניה, ואם לבניה אין מה לאכול, ואין מיטה לישון, ואין לב להכיל – אז מה טעם בכבוד השכינה כשילדיה עצובים וזנוחים פיזית ורגשית?
אולי היום אנו לא יושבים כאברהם אבינו בפתח האוהל ומצפים לעוברי דרך אלמונים שיגיעו לפתע, אך בהחלט יש עדיין עוברי דרך רבים המצפים מאלו שבורכו בבית חם ולב אוהב, שיזמינו אותם לביתם הפיזי והרוחני, ויאפשרו להם להרגיש שייכים ולקבל מנה של מזון פיזי, ומנה כפולה של מזון רגשי.
