הרב יובל שרלו (ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר)וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת כִּי לִי הָאָרֶץ כִּי גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִי:
מצוות היובל מבטאת את עובדת היסוד כי ארץ ישראל אינה שייכת לעם ישראל. זו ארצו של ריבונו של עולם, והוא זה אשר ברצונו נתנה לו וברצונו נתנה לאחרים. ואכן, לאורך ההיסטוריה מצאנו את עצמנו מגורשים מארץ זו. נביאי ישראל לימדו אותנו לאורך הדרך כולה כי הסיבה לאיבוד הארץ חס ושלום היא כפולה. סיבה אחת, המופיעה בתורה, היא אי-מילוי החובה המיוחדת לחיות בארץ הזו בקדושה. רק לפני שבועיים קראנו כי אם הארץ מוצפת בחטא העריות – היא מקיאה את יושביה, בין יהודים ובין גויים; בסוף ספר במדבר אנו נקרא בתורה כי איבוד הארץ חס ושלום עלול להיגרם כתוצאה משפיכות דמים, כיוון שהארץ אינה מסוגלת לקלוט לתוכה דם נקיים. דווקא המאמינים כי ארץ זו ארץ קודש היא מחויבים להנחיל לעצמם ולסביבתם את היסוד הגדול שהחיים בארץ הקודש הם חיים תובעניים, וקדושתה מחייבת תחושה של מגורים בפלטרין של מלך, ועמידה בכל הכללים שארמון זה דורש.
הסיבה השניה היא יסודות הצדק והמשפט החברתיים. אין טעם בקיום בארץ אם התשתית היסודית של צדק חברתי אינה מתקיימת בה. הנביאים שבו ואמרו כי בשעה שאין דורשים בארץ הזו את דין הגר היתום והאלמנה אנו מאבדים חס ושלום את אדני הבניין עליו נבנית ההתנחלות בארץ. הם גם אלה שלימדו אותנו כי "ציון במשפט תיפדה ושביה בצדקה" – לאמור: אף הגאולה העתידית מותנית בראש ובראשונה במשפט ובצדקה, בחסד ברחמים ובדין. זו משמעות של חברת המופת שאנו נתבעים להקים כאן.
אנו עומדים כנראה בפני לחץ עצום על הארץ הזו. סביר להניח כי נתעורר כמובן לפעול, כדרכנו, טולם לאחר שההחלטות כבר תתקבלנה. כך הוקם הועד לעצירת הנסיגה בסיני לאחר שהתקבלו ההחלטות, והשיג אפס הישגים, וכך חוינו על בשרנו את המאבק נגד ההתנתקות, שהשיגה בדיוק את אותו הדבר. אנו, הציונות הדתית, משלמים עתה גם את מחיר הפילוג והפיצול. חסרי רלוונטיות של ממש בציבוריות הפוליטית הישראלית, עם רסיסי מפלגות ונציגים מפוזרים במקומות שונים, אנו למדים כי חוסר יכולת הפשרה והויתור היא בעוכרנו. לא זו בלבד, אלא שאנו למדים כי בלוא הצעה חיובית, המציעה לעם ישראל גם מה כן לעשות ולא רק למה אנו מתנגדים – אנו חס ושלום נעמוד בפני השוקת השבורה ברגעי האמת.
עתה הגיע הזמן להתעורר. התעוררות זו מתחילה בבית המדרש ובקדושת החיים. המאבק על הארץ מתחיל ביסודות הרוחניים שלו, ולאחר מכן מתפשט לאמצעים המעשיים שלו. את שני הכיוונים לא ניתן עוד לדחות. מחד גיסא, מוטל עלינו לממש את קדושת הארץ הזו בעולמה הפנימי והרוחני, ולהיות ראויים יותר לנחול את הארץ שהבטיח לנו ריבונו של עולם. מדברי נביאנו למדנו כי השאלה הם נחיה כאן או לא אינה מותנית בפעילות פוליטית בלבד, אלא גם באקטיביות רוחנית עמוקה בדרכים שבוטאו לעיל. לא זו בלבד, אלא שהדבר נכון גם במישורים הריאליים, שהרי לב מי יכול להתמודד על הארץ בשעה שלא נעשה עימו צדקה ומשפט חסד ורחמים ?
במקביל, עתה עלינו לכנוס את על היהודים. כניסת כל היהודים למאבק על הארץ לא תתאפשר בלוא הבנה והטמעה כי לא תתמלא תאוות כל אחד, וכי לצורך גיבוש חזית רחבה יש צורך בהסכמות, ויתורים ופשרות. הקריאה לכנוס את כל היהודים צריכה לבוא עכשיו, בטרם פורענות, כשהמגמה היא לעבוד דרך הרוחב הציבורי הגדול ביותר האפשרי – לכיוון החרדי ולכיוון החילוני. כל זה מתאפשר כאשר אנו בראש ובראשונה קושטים עצמנו, ומצליחים לאחד כוחות למען היסוד הגדול של התנחלות עם ישראל בארץ הקודש כעם הקודש. עתה הזמן (אם כי כבר מאוד מאוחר), כיוון שמאבקים הנעשים לאחר שהתקבלה הכרעה נידונות לכישלון, ואילו בשעה שמתייצבים מראש – יש סיכוי מסוים, אם עובדים נכון.
(בהר תשסט)
