הרב יובל שרלו (ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר)אחת הבשורות הגדולות שחוללו ראשוני ספרד הייתה היכולת לקרוא את הפסוקים בתורה העוסקים בריבונו של עולם, בדמותו, בצלמו, במעשיו ובהחלטותיו. בלעדיהם, קשה היה לנו להבין מהי ״יד ד׳״, כיצד ניתן להבין את העובדה שמהתורה עולה שיש לו צלם, איך אפשר להאמין בריבונו של עולם שניחם על דברים שהוא עשה, האמנם ריבונו של עולם ירד מהשמיים אל הר סיני, האם יש לו פנים וכדו׳. הם הטמיעו בעם ישראל את שתי התנועות החשובות ביותר לקריאת פסוקים אלה: ראשונה בהן היא להבין שאלו ביטויים מושאלים, שחובה לקרוא את התארים על ריבונו של עולם בדרך השלילה (גיבור = לא חלש), ושחס ושלום – אין לו גוף, ואין לו דמות הגוף, ואין בסיס להשוואה כלשהי בין א-לוהים ואדם. בכך מימשו את המשימה הגדולה של טיהור האמונה מתפישות פגאניות, מהגשמה מנמיכה ומאלילות. שניה בהן נובעת מהשחרור הזה: עתה יכולים אנו ללמוד מהדרך בה ריבונו של עולם כתב בתורתו על מעשיו, בלי לחשוש מפגיעה בקדושת האמונה, ובקריאה שמלמדת אותנו כיצד ללכת בדרכיו וליראה אותו.
מבין היסודות העליונים האלה – ניתן ללמוד מפרשת ריבונו של עולם בסדום כמה הוראות שמחייבות אותנו. ראשית – אי הנכונות הא-לוהית לשמוע את זעקת סדום ועמורה ולהיוותר אדיש לה. מקום בו העוול הוא תשתית הקיום – מאבד את זכות קיומו העקרונית. אין אנו יודעים מתי ריבונו של עולם מממש את פסיקתו, ומתי יבוא חורבן על מקום זה, אולם אנו למדים כי הביטוי ״מעשה סדום״ שממוקד היום בתקיפה המינית האכזרית הוא רחב הרבה יותר. מעשה סדום משמעו שלילת זכות קיומו של מי שאינו ״בפנים״, ופגיעה חמורה בו. שנית, אין ריבונו של עולם שופט את סדום בלי שהוא מקיים בעצמו ״ארדה נא ואראה״. כאמור לעיל, הוא מגביהי לשבת בשמיים ומשפילי לראות בארץ, ואין הוא נזקק ׳לרדת׳ כדי לדעת מה קורה בכיכר הירדן. אולם הוא מלמד אותנו את השיעור החשוב, שאנו מתעלמים ממנו שוב ושוב: לא ניתן לגבש עמדה ולא ניתן לשפוט בלי להשקיע בראש ובראשונה בניסיון לדעת את העובדות, ולא להסתפק באווירה כללית ובתחושות בטן. קצב החיים והמאורעות אינו מצדיק את ההתעלמות מחובת הבדיקה והחשיפה של התמונה המציאותית. מובן מאליו כי קיימת חובה גם לפתח כלי תגובה מידיים למקומות בהם היא נצרכת, שכן לעתים מתחייבת פעולה מהירה והזמן הנדרש לבירור העובדות אינו קיים. ההלכה מכירה במציאויות אלה, בנתינת משמעות ל״קול שלא פסק״, אולם גם כאן יש כללים, ואנו מחויבים ללמוד מריבונו של עולם שהקדים את ׳ירידתו׳ למשפטו.
ופלא הפלאים שרלוהיא הנכונות הא-לוקית להקשיב לטענות אברהם אבינו ולהתייחס אליהן. ולוואי והיינו לומדים כיצד עלינו לנהוג: להכיר בכך שעמדות אמת קיימות גם בדברי אחרים, ולחתור בכל עת למעשה הנכון והמכוון, בדיוק כפי שאנו למדים ממעשה שמיים. (וירא תש"פ)
