השנה לא נוסף חטא חדש לנדב ואביהוא

ובכן, השנה ככל שידיעתי מגעת, לא ראיתי כי פרשנים הוסיפו חטא נוסף לרשימת החטאים של נדב ואביהוא. הבה נבחן את תכולת הרשימה הקיימת?
"על ידי שהיו שתויי יין", "ועל ידי שהיו מחוסרי בגדים", "ועל ידי שלא היו להם בנים", "ועל ידי שלא היה להם נשים", "שחצים היו, הרבה נשים היו יושבות עגומות ממתינות להן", "מלמד שהיו משה ואהרן מהלכין תחילה ונדב ואביהוא מהלכין אחריהן וכל ישראל מהלכין אחריהן ואומרין: עוד שני זקנים הללו מתים ואני ואתה נוהגין בשררה על הציבור", " אלא מלמד שזנו עיניהם מן השכינה, כאדם שהוא מביט בחבירו מתוך מאכל ומתוך משקה", " מלמד שפרעו את ראשיהם והגיסו את לבן וזנו עיניהן מן השכינה", " נדב ואביהוא זנו עיניהם מן השכינה ולא נהנו מן השכינה"," לא מת נדב ואביהוא אלא ע"י שהורו הלכה לפני משה רבן", " מה תלמוד לומר בני אהרן? שלא חלקו כבוד לאהרן"," שלא נמלכו במשה רבן"," זה נדב ואביהוא שנשתכרו בצרתן".
בהתחשב בכך כי העבירה די מפורשת ארבע פעמים: " וַיַּקְריבוּ לִפְני ה' אֵשׁ זָרָה, בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי־ ה' וַיָּמֻֽתוּ, בְּֽהַקְרִבָם אֵשׁ זָרָה לִפְני ה' בְּמִדְבַּר סִינַי, בְּהַקְרִיבָם אֵשׁ־זָרָה לִפְני ה'", נראה כי תיאור העבירות הנ"ל אינו רק פונקציה של כוח דרשני עצום ויצירתי, אלא גם ובעיקר היענות של חז"ל לאתגר שמציבה התורה בפניהם. חז"ל בתפיסתם ההיסטוריוסופית הרחבה אינם מתחרים בהגדלת רשימת החטאים המיוחסים לנדב ואביהוא. מה שחשוב במעשה זה, כמו ברוב המעשים בתורה אינו 'האמת ההיסטורית', אלא מה ניתן ללמוד מכך לדורות. הניסוח המקראי מכוון לשם השגת מטרה זו, ולכן הוא ניסוח מכיל.
המעשה, יהא אשר יהא, נעשה אמנם מרצונם הטוב של בני אהרון ומתוך 'בחירה חופשית' של שני הצדיקים הללו. הקב"ה 'מנצל' כביכול הזדמנות היסטורית שנקרית בדרכו והוא כתסריטאי, במאי, ומפיק בפועל, מתאר בתורה הקדושה את האירוע כך שניתן יהיה ללמוד ממנו רבות ובכל תחומי האמונה, המחשבה והאגדה. הניסוחים המקראיים המכילים את כל אפשרויות המדרש מגרים את דמיון הדרשנים בכל הדורות אשר מגיעים אליהם עם אג'נדה ברורה ורלוונטית לבני דורם.
עובדה תומכת לפרשנות זו הינה כי חלק מן התובנות המגדירות את החטא נלמדות מפונקציות ספרותיות המאוחרות לזמן האירוע עצמו, כמו סמיכות פרשיות (=פרשת שתויי יין). זאת ועוד, בתיאור חטאם עושה התורה שימוש בשורש ק.ר.ב, ("בקרבתם", "בהקריבם") באופן מעורר מחשבה ודירבון לכוחות הדרשניים, מה שיצור מחלוקת תנאים באשר לאופי החטא הנובע משורש זה.
(שמיני תשעז)