מערכת שבתוןהרב יהודה רפאל
יו"ר מוסד הרב קוק
"ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם וימתו לפני ה'" (י, ב).
רבי אליעזר אומר: לא מתו בני אהרן אלא על ידי שהורו הלכה בפני משה רבן.
רבי ישמעאל אומר: שתויי יין נכנסו למקדש. תדע, שאחר מיתתן הזהיר הנותרים, שלא יכנסו שתויי יין למקדש. משל למלך, שהיה לו בן בית וכו', כדאיתא בויקרא רבה (רש"י).
בגמרא ביבמות מצינו טעם נוסף מדוע מתו בני אהרן: 'רבי אליעזר אומר: כל מי שאין עוסק בפרייה ורבייה – כאילו שופך דמים. אבא חנן אמר: משום רבי אליעזר, חייב מיתה, שנאמר: "ובנים לא היו להם", הא היו להם בנים, לא מתו'. מבואר שהטעם שבני אהרן מתו הוא מחמת שלא עסקו בפרייה ורבייה.
במסכת סנהדרין מביאה הגמרא עוד טעם: 'וכבר היו משה ואהרן מהלכין בדרך, ונדב ואביהו מהלכין אחריהן, וכל ישראל אחריהן. אמר לו נדב לאביהו: אימתי ימותו שני זקנים הללו, ואני ואתה ננהיג את הדור? אמר להן הקב"ה: נראה מי קובר את מי'. מבאר רש"י : בשביל שהיו מבקשים שררה ורבנות, מתו.
ואפשר לומר, שכל עבירה מן העבירות המוזכרות לא הייתה גורמת בפני עצמה עונש מיתה, שהרי החטאים הינם רק בהתאם לדרגתם הגבוהה והנוראה של בני אהרן, ורק הצירוף של כל החטאים ביחד גרם להם את העונש החמור של מיתה. מן ההכרח לומר כדברים הללו. שהלא באחדים מן הטעמים האמורים יש סברה לומר, שבני אהרן עשו מצווה במעשיהם ולא עבירה, וכגון שלא עסקו בפרייה ורבייה, הלא מצינו שהתנא בן עזאי לא נשא אישה, כי נפשו כה הייתה קשורה בתורה עד כי נחשב כאילו נשאה.
כמו כן, בטעמו של רבי ישמעאל, שנכנסו למקדש שתויי יין. ביאר ה"שפת אמת", שחלילה לנו מלומר, שבני אהרן נכנסו למשכן מתוך ביזיון וזלזול בעבודת הקודש, שאם כן בוודאי, שהחטא היה חמור מאוד.
העניין הוא שהם ידעו את מעלתו הגדולה של היין המשמח לבב אנוש, כמו שהעידו חז"ל: 'אין שמחה אלא ביין'. כמו כן מצינו במסכת יומא: 'חמרא פקחין' [היין פותח את מעיינות החכמה], ורצו להיעזר ביין לתועלת כדי להתעלות בעבודת הקודש. אלא שמכל מקום החטא שלהם היה "אשר לא ציווה אותם". כהן שואב את כוחו מהמשלח, היינו: מהקב"ה. אסור לכהן להוסיף מעצמו על ידי שתיית יין, ומדקדק הקב"ה עם צדיקים כחוט השערה. וזו כוונת הכתוב: "אשר לא ציווה אותם", שהם לא פעלו את השליחות בדיוק כמו שציווה ה' אלא הוסיפו משל עצמם, בשתיית יין. לכך נענשו.
לכן נראה, שאכן רק הצירוף של כל החטאים הקטנים ביחד, לפי דרגתם הגבוהה והנוראה של בני אהרן, גרם להם מיתה.
מסופר, שרבי דוד מזאבלוטוב, חתנו של רבי משה מסאסוב, חלה במחלה אנושה. הרבנית פסה-לאה הייתה צדקת גדולה. היא עמדה כל הזמן ליד מיטתו והתפללה בכל כוחה עד שבחסדי שמים החלים הרב.
פנה הרב לאשתו הצדקת בהכרת טובה, ובחיוך של תודה אמר לה: בזכותך הבנתי את המדרש, שבין החטאים שגרמו את מותם של נדב ואביהו הוא "שלא היו להם נשים". האם החטא הזה גרם את מיתתם? – שאל הרב, בוודאי שלא! אלא הכוונה היא – 'אילו הם היו נושאים נשים צדקניות, כמו פסה-לאה, הן היו מתפללות ומתחננות, והקב"ה היה מרחם עליהן ולא מענישם'.
(שמיני תשעז)
