הרב בנימין מונק, מנהל ביה"ס לחזנות ירושליםבעיני איש העולם המודרני של היום עלולה להיראות עבודת הקורבנות המתוארת באריכות בפרשיות ספר ויקרא כתמוהה ולא מובנת אם לא אף למעלה מזאת. אם היינו זוכים כיום – כתפילתנו בכל עת – לבנין בית המקדש היינו מגלים שהמדובר בעצם בבית מטבחיים ענקי בו נשחטים, מופשטים, נאכלים או נשרפים מאות רבות של בעלי חיים למען מטרות של כפרה, נדבה או עבודה תמידית בבית המקדש הבאה לצרכי גבוה (הקב"ה) באופן כביכול פיזי ממש – שולחן, מנורה מנחות ונסכים לצורך שימוש ואכילת גבוה כביכול.
בנוסף, עצם הרעיון של המתת בעל חיים חף מפשע לשם כיפור חטא של אדם ובודאי לשם נדבה או נדר עלול להיראות כמוזר בלב אדם האמון על ערכים של זכויות אנוש וצער בעלי חיים – עקרונות שמקורם הוא בפירוש ביהדות – ולכן התמיהה רק מתחזקת ורבה. אין ספק שהדבר דורש הסבר שיקרב אל שכלנו את רעיון ה"קרבן" כמו גם עניין ה"בית" על מרכיביו החומריים כביכול של צרכי אכילה ושתיה.
מעיון במפרשים עולה כי לא רק בדורנו הדברים הצריכו הסברים מעמיקים. ספר ה"חינוך" ש"חובר מימי קדם מאיש לוי ברצלוני" – כהגדרת אחד מהמהדירים הרבים של הספר המפורסם הזה, מקדיש מקום נרחב, הרבה יותר מהרגיל במצוות אחרות – לביאור והבנת עניין הקרבנות ובניין בית המקדש. במצוה צ"ה מרחיב כאמור ה"חינוך" בפרשנות מצוות אלו וראוי היה לראות הדברים במקור, עם זאת נביא כאן את עיקרם.
ראשית טורח המחבר להדגיש כי למרות שברור שהכוונות האמיתיות בעומק העניין נעלמות מעימנו "…גודל ערכה ורב עמקה… פליאה ממני נשגבה" כלשונו, עלינו לנסות להבין את הדברים כפי מיעוט שכלנו ככל שנוכל "ואם כל זה אין להרפות ידי העוסק בה, כי אם מעט ואם הרבה יאכל – כולה מתוקה". דברים חשובים שכדאי להפנימם לכל עניין מוקשה בתורה.
לעצם הבנת עניין בית הבחירה והקרבת הקרבנות, משתית ה"חינוך" את הסברו בדבריו המפורסמים "כי הגופות יוכשרו על ידי הפעולות וברבות הפעולות הטובות ורוב התמדתן, מחשבות הלב מיטהרות מתלבנות, מזדקקות". עולמנו הוא עולם החומר, המעשה, עולם שהמעשים הפיזיים הם הדומיננטיים והמשפיעים אף על ענייני הרוח. השקפה רוחנית נעלה ככל שתהיה אם אינה מבססת עצמה על פעולות פיזיות חומריות פשוטות – אינה משפיעה על הנפש והיא בבחינת תיאוריה בלבד.
עניין ה"בית" על כל תשמישיו כגון שולחן ומנורה בא לביאור ה"חינוך" כדי להמחיש את טוהר הפעולות והמעשים הפיזיים של האדם וכדי להוות לו דוגמה בבית הקדוש והטהור "…לא מהיותו צריך לשבת בית אנשים ולבוא בצל קורתם… …צוה לקבוע מקום שיהיה טהור ונקי בתכלית הנקיות לטהר שם מחשבות בני איש" – כלשונו.
עניין הקורבן לעומת זאת הוא הדמיית העונש שהיה ראוי לבוא על החוטא לו לא היה שב מחטאו – באמצעים מוחשיים: "צוה השם יתברך כי כאשר יחטא יביא קורבן ויסמוך עליו ידיו כנגד המעשה, ויתודה בפיו כנגד הדיבור, וישרוף באש הקרב והכליות שהם כלי המחשבה והתאוה, וכרעיים כנגד ידיו ורגליו של אדם העושים כל מלאכתו, ויזרוק הדם על המזבח כנגד דמו בנפשו כדי שיחשוב… ראוי לו שישפוך דמו וישרוף גופו לולי חסד הבורא שלקח ממנו תמורה וכופר הקרבן שיהיה דמו תחת דמו נפש תחת נפש". אם תרצו זהו שימוש באמצעים פסיכולוגיים עמוקים הפועלים וחודרים עמוק לנפש האדם.
אם היינו סבורים חלילה כי אין כאן התחשבות בצער בעלי החיים – ההיפך הוא הנכון. דווקא השחיטה והשריפה וזריקת דם בעל החיים גורמת לזעזוע עמוק אצל האדם – אותו אדם המצווה בדרך כלל על הימנעות מוחלטת מצער בעלי חיים – וממילא לתקווה כי לא ישוב לדרך החטא, וכשם שמותר לשחוט את בעל החיים לצורך אכילה ובודאי לצורך פיקוח נפש – מותר לעשות בו שימוש לצורך הצלת נפשו של האדם.
(ויקרא תשעא)
