מערכת שבתוןהרב שלמה פיבקו
נשיא בית הכנסת הגדול בתל אביב
בפרשת בחקותי, פרשה שאינה קלה לקריאה, מציגה התורה שתי דרכים דיכוטומיות, דרך הברכה: קיום צווי הא-ל וקבלת כלל ברכותיו, מול דרך הקללה: הפרת בריתו וקבלת עול קללותיו, אשר כתובות בפירוט רב ומחריד.
בחודש האחרון, נאום שנשא שגרירנו באו"ם, דני דנון, זכה לפרסום רב, ולשיתוף נרחב ברשת. בנאום פרס השגריר את "ארבעת עמודי התווך" הקושרים את היהודים לארץ ישראל ומעניקים לעם ישראל זכות מוסרית וחוקית על הארץ. עבור עמוד התווך הראשון, קרא השגריר פסוקים מתוך התנ"ך וציין את התנ"ך כעמוד התווך המקנה זכות אלוקית של עם ישראל על הארץ. עמוד התווך השני זוהי המציאות ההיסטורית של עשרות דורות של יהודים, לפעמים מעטים, שישבו ושמרו על הגחלת בארץ הקודש, ועוד מיליוני יהודים שהתפללו בכל יום "ותחזינה עינינו בשובך לציון", השלישי והרביעי אלו הזכויות המשפטיות שהעניקו אומות העולם החל מהצהרת בלפור, והשלום והביטחון שתורמת מדינת ישראל לעולם.
מוטיב מרכזי ברשימת הברכות ואחר כך בקובץ הקללות, הרי זו ארץ ישראל. כבר במרכז הברכות, מבטיחה התורה: "וישבתם לבטח בארצכם… ונתתי שלום בארץ…", ובקללות חוזרת התורה שוב ושוב על תיאורי שממה וגלות: "ונתתי את עריכם חרבה… והשמתי אני את הארץ… אז תרצה הארץ את שבתותיה כל ימי השמה… אז תשבות הארץ והרצתה את שבתותיה".
התורה אינה נוקטת לשון קשה ומאיימת לייאש ולהחריד את מאמינה. התורה חפצה לרומם את עם ישראל, להעניק לעם מטרת חיים, ולשם מטרה זו בחר אלוקים בעם ישראל מכל העמים, להיות לו לעם סגולה, ובעבור זה נתן הקב"ה לעם ישראל את הארץ הקדושה.
התורה אשר מקנה לנו זכות היסטורית בארץ ישראל, בנשימה אחת מציבה לפתחנו משימה, זכות עם חובה בצידה, לשמור על קדושת הארץ, בקיום מצוותיה.
לצערנו, באלפי שנות גלות, עם ישראל חווה את פרשת בחקותי והזדהה בעיקר עם חלק הקללות. קריאת הפרשה העלתה בקרב העם את יראת העונש, החרדה והפחד. עתה, ביושבנו שוב בארץ ישראל, בדור אשר זכה לראות "אתחלתא דגאולה", דור אשר זכה לראות בקיום פסוקי הנחמה שבסוף פרשת הקללות, שכמעט ונתייאשו אבותינו מהם: "ואף גם זאת בהיותם בארץ אויבהם לא מאסתים… וזכרתי להם ברית ראשונים…", ניתן לנסות ולקרוא שוב פרשה זו מתוך יראת הרוממות, מתוך אמונה בחובה הרוחנית, הקדושה והמרוממת שניתנה לנו יחד עם זכותנו על הארץ. לקרוא את הפרשה ולחזק עצמנו בתפקיד ובמשימה המיוחדת שניתנה לנו על יד הא-ל, יתברך שמו.
כל משימה קדושה, כוללת בתוכה ניסיונות וקשיים לא מעטים, ובדורנו אנו, לצד הזכות הגדולה לשוב אל ארצנו הקדושה, נמצאים אנו בתוך מערכה לא קלה: ראשית, לחזק את עצמנו לדבוק במשימה ובחובה אשר קיבלנו יחד עם מתנת הארץ, ושנית, לחזק את כל יושבי הארץ במשימה זו, וכפי שחווינו שבוע שעבר, משימה זו אינה קלה כלל וכלל. ובמציאות כזו, הרשו לי, להציע, בקטנות ובענווה, כי הדרך היעילה והרצויה אינה דרך המחאה וההתנצחות, אלא הדרך המקרבת, להרבות ב"עשה טוב", וכמאמר הפתגם "מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך". כך זוכים אנו לנהוג מידי שבוע בבית הכנסת הגדול בת"א, כאשר פותחים אנו את שערי בית הכנסת בתפילה, בשירה ובזמרה, וכך נהגנו שבוע שעבר כאשר מאות תושבים ואורחים התכנסו יחדיו בליל שבת, בבית הכנסת הגדול, במרכז ת"א, לא רחוק ממוקדי חגיגות האירוויזיון, לרומם ולקדש את כבוד השבת, התורה והארץ.
(בחוקותי תשעט)
