אלישי בן יצחק (עו"ד ומגשר, מרצה במרכז האקדמי 'שערי מדע ומשפט')בתוך פרשת המועדות, המפרטת את מועדי ישראל והמאפיין המרכזי של כל מועד ומועד, מופיע עניינו של החג הפסח בציווי "ובחמשה עשר יום לחודש הזה חג המצות לה', שבעה ימים מצות תאכלו". בהתאם להלכה היהודית חל איסור על אכילת חמץ בין התאריכים יד' בניסן ועד צאת שביעי של פסח ליל כב' בניסן.
על חומרת האיסור של חמץ בפסח ניתן ללמוד מעצם העובדה שהתורה קובעת 6 מצוות נפרדות ומשלימות באיסור חמץ: מצוות עשה אחת- השבתת חמץ וחמש מצוות לא תעשה: איסור אכילת חמץ בערב פסח לאחר חצות היום, איסור אכילת חמץ בפסח, איסור אכילת תערובת חמץ בפסח, איסור 'בל ייראה' חמץ ברשותו של אדם בפסח, ואיסור בל יימצא חמץ ברשותו של אדם בפסח.
יתר על כן ולנוכח חומרת איסור חמץ, הנטועה והמושרשת בהווייה הישראלית, התווספה למצוות התורה מצוות המחוקק הישראלי, שעיגן את סוגיית החמץ במרחב הציבורי בחוק חג המצות (איסורי חמץ), תשמ"ו-1986. עניינו של החוק בא לאסור על בעלי עסקים להציג בפסח בפומבי מוצר חמץ למכירה או לצריכה. בדברי ההסבר להצעת חוק חג המצות איסור חמץ נכתב: "שלפחות 80% מכלל הציבור היהודי בארץ אינם אוכלים לחם ופיתות בחג המצות". וכן כי הצגת מוצרי חמץ עולה כדי פגיעה ברגשות רוב הציבור הדתי, המסורתי והלאומי. משכך: "הצעת החוק מטרתה למנוע הצגת לחם, לחמניות ופיתות בפומבי, כדי למנוע פגיעה ברגשות הציבור".
בניסיון להבין מדוע החמירו חכמים וחייבו אדם לא רק בבדיקת חמץ אלא גם בביטולו, מוכרת דרשתו של רבא, "גזירה שמא ימצא גלוסקא [=עוגה] יפה ודעתיה עילויה".
ר' דוד בן זימרא, הרדב"ז, נשאל "מה נשתנה חמץ בפסח מכל איסורין שבתורה, שהחמירה עליו תורה להצריכו בבדיקה, ושרוף וכלה וגם ביטול, והוסיפו חכמים להצריכו בדיקה בחורין ובסדקין לחפש אחריו ולשרש אותו מכל גבולין ועבר בבל ייראה ובל יימצא ואסרוהו בכל שהוא ואינו מתבטל כלל, וחומרות כאלו לא נמצאו בכל האיסורין שבתורה"?
הרדב"ז בתשובתו מונה שלושה הסברים לחומרת חמץ בפסח, יותר מכל שאר האיסורים שבתורה. הראשון נעוץ שבעניינו של החמץ יש שלושה איסורים שונים: איסור בל ייראה ובל יימצא, עונש כרת למי שאוכל ממנו, והחשש שמא ייכשל האדם בחמץ משום שהוא רגיל בו כל השנה. הסבר נוסף "דחמץ בפסח הווי כדבר שיש לו מתירין שהרי איסורו תלוי בזמן ואחר הפסח יהיה החמץ מותר". ההסבר השלישי שמציע הרדב"ז בתשובתו "חמץ בפסח רמז ליצר הרע והוא שאור שבעיסה ולכן כלה גרש יגרש אותו האדם מעליו"
לאחרונה התייחס בג"צ לעתירות שהוגשו כנגד נוהג גורף שהיה קיים בבתי חולים ברחבי הארץ שאסר הכנסת חמץ לשטחי בתי החולים בפסח. ברוב דעות קבע בג"צ שבתי החולים אינם רשאים למנוע הכנסת מזון, לרבות חמץ, לשטח בית החולים בפסח.
עמדת הרוב, שקיבלה את העתירה, פסעה "בתלם ההכרעה הרגיל". שעה ששופטי הרוב תרו אחר מקור הסמכה מפורש כדי לאשר את הנוהל שהפעילו בתי החולים, בצדק רב העיר שופט המיעוט השופט הנדל "כי דרישת ההסמכה המפורשת והמפורטת – הן המעוגנת בחוקי היסוד, והן מקבילתה ההלכתית – אינה נושא פורמאלי נוקשה ונוקדני. אדרבה. מדובר בדרישה גמישה".
ההסתתרות מאחורי שאלת הסמכות בצורה דווקנית, תוך התעלמות מערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית לצד היותה דמוקרטית, ויש אשר יגידו קודם להיותה דמוקרטית מדינת ישראל היא מדינה יהודית, במשמעות ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, השמיענו כבר השופט ברק "הדיבור על ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית…משקף את הייחוד של מדינת ישראל ושל החברה הישראלית. איננו ככל העמים, איננו ככל המדינות. אנו דמוקרטיה, וערכינו הם כערכיה של מדינה דמוקרטית, אך אנו גם מדינה יהודית ועל כן ערכינו הם ערכיה של מדינה יהודית. החברה הישראלית כולה תצטרך להתמודד עם הדואליות הזאת…מדינה יהודית היא מדינה שערכיה שאובים ממסורתה הדתית".
(אמור תשפ)
