עצמאות כדוד או ניסיות כחזקיהו?

ארבעה מלכים היו – מה שתבע זה לא תבע זה, ואלו הן: דוד, ואסא, ויהושפט, וחזקיהו. איכה רבה, פתיחתא ל'.

הדיון על היחס לתקומת ישראל בדורנו, נסמך על מקורות תלמודיים רבים – מרביתם מוכרים לרגילים לעסוק בסוגיה זו. את השורות הבאות נקדיש לעיון בדרשה פחות מוכרת, העוסקת בהבניה מודרגת של ארבעה מלכים שנצחו את אויביהם בדרכים שונות. העיון בהבניה מדורגת זו, יכול לסייע בידינו לנסות ולהבין כיצד רואה המקרא, ובעקבותיו חז"ל, את המציאות האידיאלית – כמציאות ניסית או כמציאות עצמאית-טבעית.
לאחר ציון שמותם של ארבעת המלכים, דרשתנו ממשיכה ומפרטת את דרכו של כל אחד מן המלכים, ובראשם דוד: "דוד אמר: 'אֶרְדּוֹף אוֹיְבַי וְאַשִּׂיגֵם וְלֹא אָשׁוּב עַד כַּלּוֹתָם' (תהלים י"ח, לח). אמר לו הקב"ה: 'אני עושה כן'… היה הקב"ה מאיר לו בלילות בזיקין וברקים… שנאמר 'כִּי אַתָּה תָּאִיר נֵרִי ה' אֱלֹהַי יַגִּיהַּ חָשְׁכִּי' (תהלים י"ח, כט)" (איכה רבה, שם).
דוד הוא לוחם עצמאי, שלפי המדרש אף מבקש מריבונו של עולם שישאיר את מלאכת המלחמה בידו. אמנם כאשר ה' מסייע בידו בדרכי הטבע, ומאיר לו את ליל המרדף בסופת ברקים, דוד מכיר בנסו, ומודה לה' על שהאיר לו את דרכו. עם זאת, יש להדגיש שסייעתא דשמיא זו (והפעם כפשוטו), אין בה בכדי לעמעם את העובדה שהפעולה האנושית היא שמאפיינת את דוד במלחמותיו השונות המתוארות במקרא, ולפי הדרשה היא גם רצונו של דוד – שלא ביקש גאולה ניסית.
אסא הוא המלך השני שדרשתנו מתארת את אופן מלחמתו: "עמד אסא ואמר: 'אני אין בי כח להרוג להם – אלא אני רודף אותם – ואתה עושה'. אמר לו: 'אני עושה'… שנאמר: 'וַיִּרְדְּפֵם אָסָא וְהָעָם אֲשֶׁר עִמּוֹ עַד לִגְרָר וַיִּפֹּל מִכּוּשִׁים לְאֵין לָהֶם מִחְיָה כִּי נִשְׁבְּרוּ לִפְנֵי ה' וְלִפְנֵי מַחֲנֵהוּ' (דה"ב י"ד, יב) 'לפני אסא' – אין כתיב כאן, אלא 'לפני ה' ולפני מחנהו' ".
יש לציין, כי דרשתנו אינה קובעת באופן מפורש האם דרכו הטבעית של דוד עדיפה, או שמא דווקא ההתערבות הגלויה של הקב"ה במלחמתו של אסא, יכולה ללמדנו על זכות גדולה יותר שעמדה לו. עם זאת, מלשונו המתנצלת של אסא, המתאר את עצמו כמי ש'אין בו כוח להרוג', לכאורה נראה שדרשתנו רואה במצבו מצב של חוסר ברירה, של חוסר אונים.
לעומת אסא, שלכל הפחות השתתף באופן פעיל במלחמה, מתארת הדרשה את יהושפט כמי שאף לא רדף את אויביו: "עמד יהושפט ואמר: 'אני אין בי כח לא להרוג ולא לרדוף – אלא אני אומר שירה ואתה עושה'. אמר לו הקב"ה: 'אני עושה', שנאמר 'וַיַּעֲמֵד מְשֹׁרֲרִים לַה' וּמְהַלְלִים לְהַדְרַת קֹדֶשׁ בְּצֵאת לִפְנֵי הֶחָלוּץ וְאֹמְרִים הוֹדוּ לַה' כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. וּבְעֵת הֵחֵלּוּ בְרִנָּה וּתְהִלָּה נָתַן ה' מְאָרְבִים עַל בְּנֵי עַמּוֹן מוֹאָב וְהַר שֵׂעִיר הַבָּאִים לִיהוּדָה וַיִּנָּגֵפו' (דה"ב ב', כא-כג)".
ייחודה של מלחמת יהושפט, היא שיהושפט מצטייר בה כמלך המפקיד באופן מודע את עתידו בידי שמים, תוך שהוא משבח את בוראו על הצלתו. ספר דברי הימים מתאר כיצד במקביל לשירת המשוררים, ה' נגף את אויבי יהושפט, מאורע המזכיר לנו את מה שארע על שפת ים סוף, עת ה' נלחם לנו ואנו החרשנו – ולבסוף אמרנו שירה.
אך האם המציאות של "ה' ילחם לכם ואתם תחרישון" היא מציאות אידיאלית? על כך ניתן לעמוד באמצעות היחס לפועלו של המלך הרביעי: "עמד חזקיהו ואמר: 'אני אין בי כח לא להרוג ולא לרדוף ולא לומר שירה – אלא אני ישן על מטתי ואתה עושה', אמר לו הקב"ה: 'אני עושה', שנאמר 'וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיֵּצֵא מַלְאַךְ ה' וַיַּךְ בְּמַחֲנֵה אַשּׁוּר מֵאָה שְׁמוֹנִים וַחֲמִשָּׁה אָלֶף וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר וְהִנֵּה כֻלָּם פְּגָרִים מֵתִים' (מל"ב י"ט, לה)".
נראה כי המסקנה הראשונית העולה מתוך הדרשה היא שדרכיהן השונות של המלכים – כולן ראויות, ובכולן נגאלים ישראל – בצורה ניסית וטבעית כאחד. אין כל ספק מלשונה של דרשתנו שכל ארבעת המלכים ראויים הם, שכן הסכמתו של הקב"ה לבקשותיהם השונות מורה כי כל ארבעת אופני המלחמה, עדיפים ללא ספק ממלחמותיהם של המלכים שתפילותיהם לא נענו – ושהפסידו במלחמותיהם. אך עם זאת, בבואנו לבחון את השאלה האם עדיפה גאולה ניסית או טבעית, עלינו לנסות ולבדוק האם בכל זאת דרשתנו רומזת להיררכיה עולה או יורדת.
את המפתח לשאלה זו, נוכל למצוא בדברי הגמרא המשווה בין דוד לחזקיהו: "ביקש הקדוש ברוך הוא לעשות חזקיהו משיח, וסנחריב גוג ומגוג. אמרה מדת הדין לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם! ומה דוד מלך ישראל שאמר כמה שירות ותשבחות לפניך – לא עשיתו משיח, חזקיה שעשית לו כל הנסים הללו ולא אמר שירה לפניך – תעשהו משיח? לכך נסתתם" (סנהדרין צ"ד ע"א).
מהגמרא עולה כי העובדה שחזקיהו לא אמר שירה נזקפת לחובתו – ומכאן מסתמן שדרכו של יהושפט שאמר שירה עדיפה מדרכו. אם נמשיך קו זה, שאסא עדיף מיהושפט, ודוד עדיף מכולם, כפי שגם טענה מדת הדין לפני הקב"ה. היררכיה זו גם עולה בקנה אחד עם לשונה של הדרשה, ששמה בפיו של חזקיה את הביטוי 'אני אין בי כח לא להרוג ולא לרדוף ולא לומר שירה' – שממנו משמע שאילו היה בידיו כח – היה צריך לפעול.
איננו יודעים כיצד ימשיך הקב"ה את גאולתנו, בצורה ניסית כבימי חזקיה או בצורה טבעית כבימי דוד, ואנו וודאי נשמח לכל צורה שבה תתקדם הגאולה. אך בניגוד להשקפה השואפת לגאולה שמיימית וניסית, נראה שדרשתנו באה ללמדנו כי דווקא המלחמות הטבעיות של דורנו – בליווי ההכרה בסייעתא דשמיא הטמונה בהם – היא המציאות האידיאלית שאליה יש לשאוף.