ד"ר עמוס בר דעפרשת "אחרי-מות" שעניינה עבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים מסתיימת בפרשת איסורי עריות אותה אנו קוראים במנחה של יום הכיפורים, כמוה גם פרשת קדושים מסתיימת באותו העניין. בשני המיקרים תולה התורה את העמידה במטלות אלו בקיום עם ישראל בארצו. בפרשת אחרי-מות נאמר "וַתִּטְמָא הָאָרֶץ וָאֶפְקֹד עֲוֹנָהּ עָלֶיהָ וַתָּקִא הָאָרֶץ אֶת-יֹשְׁבֶיהָ… כִּי אֶת-כָּל-הַתּוֹעֵבֹת הָאֵל עָשׂוּ אַנְשֵׁי-הָאָרֶץ אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם וַתִּטְמָא הָאָרֶץ. וְלֹא-תָקִיא הָאָרֶץ אֶתְכֶם בְּטַמַּאֲכֶם אֹתָהּ כַּאֲשֶׁר קָאָה אֶת-הַגּוֹי אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם" (יח, כה-כח), כך גם בסוף בפרשת העריות השניה שבסוף פרשת קדושים "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-כָּל-חֻקֹּתַי וְאֶת-כָּל-מִשְׁפָּטַי וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא-תָקִיא אֶתְכֶם הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה לָשֶׁבֶת בָּהּ" (כ', כב). ההתניה הברורה בין קיום עם ישראל בארץ ישראל לבין קיומו של עם אשר מתקדש במיצוות ה' על אדמת ישראל אשר בפרשות אלו מהווה את המסר העיקרי של דברי משה לעם לאורכו של ספר דברים, אשר הוטבע בסידור התפילה ונאמר פעמיים בכל יום "למען ירבו ימכם וימי בינכם על האדמה אשר נשבע ה' לאבותכם לתת להם כימי השמיים על הארץ". מדרש תנחומא (ויקרא, סימן יא') אומר "כי תבואו אל הארץ. זה שאמר הכתוב, ויתן להם ארצות גוים ועמל לאומים יירשו, בעבור ישמרו חקיו ותורותיו ינצורו הללויה (תהלים, קה מד-מה). ויתן להם ארצות גוים. כל מה שנטל הקדוש ברוך הוא מאומות העולם, נתן לישראל, ארצות, כסף וזהב, שדות וכרמים וערים. ולא נתן להם כל אלו, אלא כדי שיתעסקו בתורה, שנאמר, בעבור ישמרו חקיו ותורותיו ינצורו, הללויה. והם לא עשו כן, אלא ויטמאו אותה בדרכם ובעלילותם (יחזקאל, לו, יז), ומה עשה להם הקדוש ברוך הוא. הגלה אותן מתוכה, שנאמר, ויתשם ה' מעל אדמתם (דבר' כט כז). מהו ויתשם, תש חילם. היו זורעין ויגעין ואומות העולם באין ונוטלין, שנאמר, והיה אם זרע ישראל ועלה מדין ועמלק ובני קדם ועלו עליו, ויחנו עליהם וישחיתו (שופ' ו ג-ד). וכשיעשו תשובה, לא יבנו ואחר ישב, לא יטעו ואחר יאכל (ישע' סה כב). שנאמר, ולא ינתשו עוד מעל אדמתם" (עמוס ט טו). אין לאף עם זכויות טבעיות על הארץ כפי שאומר הנביא עמוס בהפטרת פרשת אחרי-מות "הֲלוֹא כִבְנֵי כֻשִׁיִּים אַתֶּם לִי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל נְאֻם-יְהוָה הֲלוֹא אֶת-יִשְׂרָאֵל הֶעֱלֵיתִי מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּפְלִשְׁתִּיִּים מִכַּפְתּוֹר וַאֲרָם מִקִּיר", בני ישראל כמו גם פלישתיים וארם עלו לא"י כל אחד ממקום אחר ומה זכותו של עם אחד על פני עם אחר? תשובתו של עמוס הנביא היא "אשר נקרא שמי עליהם", היינו כל זמן שבני ישראל נושאים את שמו של הקב"ה בהיותם עם לה' ע"י ששומרים מצוותיו הם הנושאים את מלכותו וזכאים לישיבה בפלטין של המלך (ארמון המלך) היא א"י. תורת א"י שלא כבעמים אחרים ובארצות אחרות היא תורת האדם ולא תורת האדמה.
תורת הגאולה הנקראת "תורת ארץ ישראל" חולשת על החינוך הציוני דתי בהשראת תורת גוש אמונים מזה כ- ארבעים שנה. אסכולה זו הרואה בעצם קיומה של המדינה מהלך אלוקי קבוע ובלתי ניתן לביטול המובטח ללנצח נצחים תעלה את מירב מאמציה מזה שנות דור לקיום שלטון ישראלי מהים עד הירדן. בעשור האחרון חלה תמורה גדולה בציונות הדתית ובקרב מנהיגיה הרוחניים, אשר שבו הביתה, התרכזו בבעיות החברתיות והתכנסו אל תוך הציבור פנימה. כחלק מתהליך זה הוקמו ישיבות הסדר בתוככי הערים הגדולות פנימה, קמו ארגונים חברתיים ורבניים, כמו רבני צהר שפניהם אל הציבור הכללי אשר בערים ועוד. בתחום הפוליטי, דווקא בעקבות ההתנתקות הבינו מנהגיה הפוליטיים של הציבור הדתי שהמאבק על א"י ישראל הוא בעצם מאבק על נפשו ודמותו של האזרח הישראלי, בעקבות כך קמה מפלגת ה"בית היהודי" שהרימה את דגל החברתי על פני הדגל ההתישבותי. תמורות אלו הם נצחון אידאולוגי גדול לגורמים המתונים אשר בציונות הדתית אשר במשך שנים ניסו לבלום את אסכולת גוש אמונים ולהחזיר את הציונות הדתית לתקופתה המדודה שלפני כיבוש השדרה המרכזית של ציבורנו בידי אסכולה זו.
(אחרי קדושים תשע)
