אלישי בן יצחק (עו"ד ומגשר, מרצה במרכז האקדמי 'שערי מדע ומשפט')פרשת בחוקתי היא הפרשה שחותמת את ספר ויקרא. הנושא המרכזי שמקפלת הפרשה היא פירוט הברכות והקללות, פרשה המוכרת בכינויה "פרשת התוכחה". במרכזה של פרשת התוכחה מצוי המתח הדיאלקטי שבין האל לבין עם ישראל, מתח שלובש צורה של שכר ועונש, 'מקל' ו'גזר'. מחד אם עם ישראל ישמור על חוקות האל ומצוותיו אז "ונתתי גשמכם בעתם ונתנה הארץ יבול ועץ השדה יתן פריו" ואם לאו, אם תפגעו באיזון ותפרו את הברית שקיימת בין האל לבין עם ישראל "ואם בחוקותי תמאסו ואם את משפטי תגעל נפשכם" או אז יקרא ההפך ממה שקראנו במקום שעם ישראל מכבד את הברית, ובלשון הכתוב: "ותם לריק כוחכם, ולא תתן ארצכם את יבולה ועץ הארץ לא יתן פריו". ואם בתקופת הברכה אנו קוראים "ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד, והשבתי חיה רעה מן הארץ וחרב לא תעבור בארצכם", אז בתקופת הקללה בטחון זה יעלם ותחתיו יתמודד עם ישראל עם מצב הפוך ולפיו: "ונתתי פני בכם ונגפתם לפני אויבכם, ורדו בכם שנאיכם ונסתם ואין רודף אתכם".
דואליות זו חוצה את כל פרשת הברכה והקללה, למרות העובדה שהברכות מקופלות ב-10 פסוקים, והקללות מתוארות ב-28 פסוקים. הרי שזו טעות שכן, וכך מלמדינו האבן עזרא בפירושו: "וריקי מוח אמרו, כי הקללות רבות מן הברכות, ולא אמרו אמת. רק נאמרו הברכות כלל, ונאמרו בקללות פרטים לירא ולהפחיד השומעים, והמסתכל היטב יתברר לו דברי". במילים אחרות ההבדל באורך הפסוקים אינו מלמד על הבדל מהותי, אלא מדובר בדבר והיפוכו, אלא שהכתוב דיבר על ברכות לשונו היתה כללית, בעוד סגנונה של פרשת הברכות היא פרטנית ומפורטת. ולמה היה הבדלים אלו, על כך מסביר האבן עזרא כדי להרתיע את האדם לבל יסור מדרך הישר.
אחד הפסוקים המובאים בחלק של הברכות מתאר את טיב היחסים האידיאלי שבין עם ישראל לבין האל, וכך אנו קוראים: "והתהלכתי בתוככם והייתי לכם לאלוהים ואתם תהיו לי לעם". פסוק זה מתאר את הסימביוזה שבין האדם ובין האלוקים המתגלה לנו באמירה "והייתי לכם לאלוהים ואתם תהיה לי לעם".
אך מעניין יותר, לצורכי רשימה זו, תחילתו של הפסוק המתאר מצב לפיו "והתהלכתי בתוככם". בניסיון להבין את פשרה של אותה הבטחה "והתהלכתי בתוככם" ניתן לזהות שתי מגמות מרכזיות. הראשונה מייחסת הבטחה זו לעתיד לבוא. פרשנות אחרת אינה מרחיקה לכת עד לעתיד לבוא והיא יוצקת הבטחה שעניינה בהווה, והיא מבקשת לחבר בין המלך לבין העם בין המנהיג לבין הציבור, כך הוא לשון המדרש: "מושלו משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שיצא ליטייל עם אריסו בפרדס".
ר' משה בן נחמן , הרמב"ן, מפרשני המקרא מאמץ את התפיסה השניה ומבהיר: "שתהיה הנהגתי בכם מפורסמת כמלך מתהלך בקרב מחנהו מספיק להם כל צרכם, וזה דרך דברי הברית כפשוטן, והוא אמת". בפירוש רבינו מיוחס, פרשן מקראי שככל הנראה חי ביוון ואשר תקופת חייו אינה ברורה, מתאר את טיב היחסים שבין האל לבין העם: "והתהלכתי בתוככם. כמלך המתהלך בתוך עבדיו.
ההשוואה למלך שדואג לכל עמו היא מושכל יסוד, מה שלא מובן מאליו זו הדרך כיצד מלך מנהיג את עצמו, והדרך שמוצעת בתפיסה זו מתארת מנהיגות שחייה משתלבים ומשולבים בתוך העם, כפי שמתאר רבי מנחם רקנטי, איטליה של המאה ה-12, שמסביר: "שתהיה הנהגתי לכם מפורסמת כמלך מתהלך בקרב מחנהו מספיק להם כל צרכם".
והרב שמשון רפאל הירש, הרש"ר הירש מוסיף, מרחיב את הדברים ואומר: "אהיה קרוב במישרין – לא רק לחיי הכלל ולגורלו – אלא גם לכל פרט ולכל משפחה שבקהלכם. אתגלה בגורלו ובחייו של כל יחיד ושל כל בית, כי אשגיח עליהם בהשגחה מיוחדת ואנהיג אותם מקרוב. כך תתגשם גם מטרת השיא של ייעודכם".
תפיסה זו המבקשת לראות בהבטחה 'והתהלכתי בתוככם' כמשהו ריאלי שמוסב לכאן ולעכשו, עושה שימוש בקשר הנכון שבין מנהיג לבין העם. המודל של מלך שיורד אל העם, שמסתובב בתוך הציבור, שותף לגורלו, ער לקשייו, ופועל לסיפוק צרכיו – היא מופלאה.
ואולי אף יותר מכך, היא מבקשת להבהיר לנו שמנהיג אינו יכול להסתתר בתוך לשכתו או במעונו, מאחורי מאבטחים, רחוק מהעם ורחוק מכאבם. מנהיג אינו יכול לוותר על הירידה לעם, מנהיג אינו יכול להתחמק מהעם, תפיסה זו של דאגה לעם מרחוק אינה נכונה, אינה ראויה ואינה יכולה לספק פתרונות לכל המצוקות והכאבים של האזרח. מנהיג שאינו מסוגל להתהלך בתוך העם – אינו מנהיג.
(בחוקותי תשפ"ב)
