ד"ר יצחק קניגסברגשאלה טובה שווה יותר ממאה תשובות גרועות להבהרת נושא מסובך. הדחף והרצון למתן תשובה לכל שאלה, גורמים לא פעם לאילוצים של הוצאת מקרא מידי פשוטו, והפלגה אל מחוזות מרוחקים, עד כדי ניתוק הקשר הישיר בין השאלה לתשובה, ובין הנושא הנדון לבין הניסיון להבהרתו.
נושאי הנגעים, הטומאה והטהרה שבפרשות תזריע ומצורע הם דוגמא לכך. בעזרת סדרת שאלות ותהיות ננסה לשפוך אור על נושאים מסובכים אלה, מבלי שנאלץ לתת תשובות לא מספקות עליהן.
פרשת תזריע פותחת בטומאת היולדת: "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים כִּימֵי נִדַּת דְּוֹתָהּ תִּטְמָא. וְאִם נְקֵבָה תֵלֵד וְטָמְאָה שְׁבֻעַיִם כְּנִדָּתָהּ וְשִׁשִּׁים יוֹם וְשֵׁשֶׁת יָמִים תֵּשֵׁב עַל דְּמֵי טָהֳרָה" (ויקרא יב',ב'-ה'). מדוע אשה שהשתתפה בקיום מצוות פרו ורבו ,נטמאת? מדוע היא חייבת להביא קרבן חטאת, כחלק מתהליך הטהרה: "וכפר עליה וטהרה ממקור דמיה", מה חטאה?
בפרשת מצורע התורה דנה בטומאה הנגרמת כתוצאה מניגור נוזלים מהגוף: "וְאִישׁ כִּי תֵצֵא מִמֶּנּוּ שִׁכְבַת זָרַע וְרָחַץ בַּמַּיִם אֶת כָּל בְּשָׂרוֹ וְטָמֵא עַד הָעָרֶב. וְאִשָּׁה כִּי תִהְיֶה זָבָה דָּם יִהְיֶה זֹבָהּ בִּבְשָׂרָהּ שִׁבְעַת יָמִים תִּהְיֶה בְנִדָּתָהּ וְכָל הַנֹּגֵעַ בָּהּ יִטְמָא עַד הָעָרֶב. וְאִשָּׁה כִּי יָזוּב זוֹב דָּמָהּ יָמִים רַבִּים בְּלֹא עֶת נִדָּתָהּ אוֹ כִי תָזוּב עַל נִדָּתָהּ כָּל יְמֵי זוֹב טֻמְאָתָהּ כִּימֵי נִדָּתָהּ תִּהְיֶה טְמֵאָה הִוא. במקרה של זב וזבה הם מביאים קרבן חטאת. וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן לִפְנֵי יְקֹוָק מִזּוֹבוֹ . וְכִפֶּר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן לִפְנֵי יְקֹוָק מִזּוֹב טֻמְאָתָהּ" (שם טו', א'-לג'). נוזלי הגוף הגורמים לטומאה, קשורים בצורה זו או אחרת למין. הנוזלים האחרים ,כמו דם כתוצאה מפציעה, זיעה, רוק או שתן אינם מטמאים, מדוע ? יש הרואים בהפרשות הקשורות למין, פוטנציאל חיים שלא מומש ,ולכן יש בהם טומאה, מה שאין כן בנוזלי הגוף האחרים. אם כך נשאלת השאלה מדוע היולדת טמאה, הלא אצלה מומש פוטנציאל החיים ?
בפרשת תזריע (פרק יג') התורה מתארת את נגעי הגוף הבאים על האדם: "אָדָם כִּי יִהְיֶה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ שְׂאֵת אוֹ סַפַּחַת אוֹ בַהֶרֶת וְהָיָה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ לְנֶגַע צָרָעַת וְהוּבָא אֶל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אוֹ אֶל אַחַד מִבָּנָיו הַכֹּהֲנִים". הכהן בדק את נגע הצרעת, טימא את הנגוע והסגירו אל מחוץ למחנה. לאחר תקופת ההסגר, המצורע נבדק שוב על ידי הכהן, ובהתאם למצב הנגע ,הוא הפסיק או המשיך את ההסגר. החזרה למחנה היה מלווה בתהליך טהרה: "וטיהרו הכהן וכבס בגדיו וטהר". מדוע טיפל הכהן בנגע, ולא הרופא?
רבים ממפרשי המקרא אינם רואים בנגעים אלה מחלה, שכן תיאור התופעה וריפויה אינה תואמת סוג של מחלה, הזקוקה לרפואת הנפש או לרפואת הגוף. בנגע טיפל הכהן ובמחלה טיפל הרופא. הקשר בין מחלה לרופא רמוז בפסוק: "וַיֹּאמֶר אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְוֹתָיו וְשָׁמַרְתָּ כָּל חֻקָּיו כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ כִּי אֲנִי ה' רֹפְאֶךָ" (שמות טו',כו').
אברבנאל מוכיח שנגעי הגוף הם תופעה ניסית ולא מחלה טבעית, שכן הם מופיעים גם על בגדים וגם על כותלי הבתים. חז"ל קשרו בין הנגעים לבין עבירות מסוימות שבני ישראל עברו. אפשר שחז"ל למדו גזירה שווה בין טיפולו של הכהן בהקרבת הקרבנות, שלגביהן התורה קובעת את סיבת הבאתן, בגין עבירות שהמקריב עשה, לבין טיפולו של הכהן בנגעים, שלגביהם אין התורה קובעת את סיבת הופעתם, אך חז"ל קבעו שאף הם באו בגין עבירות בעל הנגע.
העבירה העיקרית שבגללה מופיעה הצרעת, היא לשון הרע, ונלמד מהנוטריקון: "מצורע – מוציא שם רע", וכן מהכתוב: "כל המספר לשון הרע נגעים באים עליו" (ערכין טו',ב'). דברים אלה מתבססים על המקרה של מרים, שהפכה למצורעת כשלג לאחר שדיברה סרה במשה, על אודות האישה הכושית אשר לקח, וכן על סמיכות הפסוקים: "הִשָּׁמֶר בְּנֶגַע הַצָּרַעַת לִשְׁמֹר מְאֹד וְלַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּ אֶתְכֶם הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִם תִּשְׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת. זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לְמִרְיָם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם" (דברים כד', ח'-ט'). אכן צירוף הגיוני, אך מיד מתעוררות השאלות: האם כל מי שדיבר לשון הרע נענש בצרעת? האם כל מי שלקה בצרעת, דיבר סרה בזולתו?
עבירות הרכילות ולשון הרע, היו, והנם, חלק בלתי נפרד בשיחות מפגש בחברה אנושית, בעבר ובהווה. בדברי ימי ישראל לא מסופר על מגפת צרעת שפקדה את העם, והדעת נותנת, על סמך התנהגות החברה בימינו, שגם בעבר מספר הרכילאים ומוציאי שם רע בחברה, לא היה זניח. לפי חז"ל כולם נגועים בלשון הרע: "רובם (בני אדם ) בגזל, ומיעוטם בעריות, וכולם באבק לשון הרע"(בבא בתרא ,קסה'). אם כך היכן כל המצורעים ?
העולה מכל האמור לעיל, מכל השאלות והתהיות הוא, שנושא הנגעים שהקב"ה מביא על עם ישראל ,נמצא בקטגוריה של: "גזירה היא מלפני, אין לך רשות להרהר אחריה". כל תשובה שניתן לשאלות המתעוררות בנושא זה, יגמד מגמה זאת. בדומה לחוקת התורה של פרה אדומה, הבאה לטהר את בני ישראל מטומאת מתים ,שבה רב הנסתר על הנגלה בכוונת מכוון, גם תורת הנגעים הם סתרי תורה שמעבר לבינה האנושית, בכוונת מכוון.
(תזריע תשעא)
