יעקב בוכריס, קרית שמונה
" וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם אֲבֹתֶיךָ וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה אַחֲרֵי אֱלֹהֵי נֵכַר הָאָרֶץ אֲשֶׁר הוּא בָא שָׁמָּה בְּקִרְבּוֹ וַעֲזָבַנִי וְהֵפֵר אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר כָּרַתִּי אִתּוֹ: וְחָרָה אַפִּי בוֹ בַיּוֹם הַהוּא וַעֲזַבְתִּים וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהֶם וְהָיָה לֶאֱכֹל וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הֲלֹא עַל כִּי אֵין אֱ-לֹהַי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה: וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא עַל כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה כִּי פָנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים".
שואלת הגמרא: "אסתר מן התורה מנין"? ועונה "וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא" ומסביר רבינו בחיי: כבר הזכיר למעלה "וַעֲזַבְתִּים וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהֶם", והוא הסתר פנים של גלות בבל, ועתה יחזור הסתר פנים פעם אחרת ובלשון כפול, "וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי", למען הודיעך כי לא יהיה ההסתר הזה זמן מועט כראשון אך יהיה זמן רב בהסתר פנים, וירמוז לגלותנו זה שאנחנו עומדים בו בהסתר פנים כפול.
ואומר ע"כ רבי נחמן "מאוד אני מפחד ונרתת מזה ההסתרה הנקראת הסתר אסתיר, יותר מההסתרה גופא" והיינו, שכשאדם יודע שא-ל מסתתר בשפריר חביון, הוא מחפש אחריו, אך כשאינו יודע כלל מההסתרה, אינו שב אליו, משום שמרגיש עצמו צדיק גמור. ומוסיף רב נחמן "אבא שבשמים אומר לנו וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא.. אבל אני אומר: ואפילו בהסתרה שבתוך ההסתרה בוודאי גם שם נמצא השם יתברך, גם אחרי הדברים הקשים העוברים עליך אני עומד…".
ומפרש הבעש"ט את דבר ה' אל יעקב "אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַם עָלֹה" – היינו, כשתתן לב להבין, שאפילו בירידה יש ג"כ אנכי, היינו, ההסתרה שאסתתר עצמי ממך, גם היא לטובתך, ואז אנכי אעלך גם עלה, היינו, שתזכה למעלה יתירה.
עפ"י הרמב"ן אחרי החטא יש חרון אף והסתר פנים אלוקי שבעקבותיו באות "רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת". אולם "בעבור שהרהרו ישראל בליבם כי חטאו לא-להים ועל כי אין א-להיהם בקרבם מצאום הרעות האלה יהיה הסתר פנים אחר, לא כהסתר פנים הראשון שהסתיר פני רחמיו ומצאום רעות רבות וצרות, רק שיהיו בהסתר פני הגאולה, ויעמדו בהבטחת פני רחמיו, ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים עד שיוסיפו על החרטה הנזכרת וידוי גמור ותשובה שלימה". לפירוש הרמב"ן עדיין קשה, מדוע למרות הרהור התשובה, יש מעבר הִסְתַּרְתִּי להַסְתֵּר אַסְתִּיר.
וכאן ברצוני להביא את פירושו של רבי צדוק עפ"י מאמר חז"ל "המקדש את האשה על מנת שאני צדיק אפילו הוא רשע גמור מקודשת שמא הרהר תשובה בלבו". הרי שאפילו רואים שהוא רשע גמור, אם באותו רגע הרהר בתשובה נחשב לצדיק גמור. וזהו הרמז בפרשתנו, כשיהיה לו הרהור תשובה אז " וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא עַל כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה", שמיד יהיה נסתר העוון מלפניו יתברך גם על כל הרעות שבעולם. אמנם כדי שיהיה נחשב כזכויות על זה נאמר "ושבת עד ה' א-להיך ושמעת בקולו". עפ"י רבי צדוק משמעות "הסתר אסתיר" היא הסתרת ההסתרה כבר בשלב הרהורי התשובה.
אומנם כדי להגיע למדרגה של זדונות נעשות כזכויות יש לשוב בתשובה שלמה עד למדרגת "לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשֹׂן וִיקָר" ו"הָדוּר קִבְּלוּהָ בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹש".
כתוב בתיקו"ז "כיפורים כפורים" – המדרגה אליה מגיעים ביוה"כ מתוך צום ותפילות, היא כעין מדרגת יום הפורים – יום של אכילה ושתיה. ניתן להוסיף שגם ביוה"כ יש "הַסְתֵּר אַסְתִּיר". יוה"כ הוא יום של סליחה, מחילה וכפרה, אולם התורה בוחרת דווקא את השם יום הכיפורים שמשמעותו כיסוי (כפורת) של העוונות. אולם כדי להגיע למדרגת תשובה מאהבה, שזדונות נהפכים לזכויות, יש להגיע לשמחת בית השואבה ולשמחתה של תורה.
(ויקרא תשעו)